לחם הפנים

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לחם הפנים סודר בכל יום שבת לפני ה' על שולחן הפנים במשכן אוהל מועד ובבית המקדש. המצאותו של הלחם - תמיד ללא הפסקה - על השלחן הייתה תכלית מצוות עשה ‏‏[1] כפי שכתוב :"זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת. וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְמָעְלָה וְשָׂמוּ בַּדָּיו. וְעַל שֻׁלְחַן הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת הַקְּעָרֹת וְאֶת הַכַּפֹּת וְאֶת הַמְּנַקִּיֹּת וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה" במדבר ד, ז. מכאן שאפילו במסעות בני-ישראל במדבר סיני , כאשר פרקו את המשכן, הלחם נשאר על השלחן.

יחד עם לחם הפנים הייתה גם הלבונה שנאמר:"וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה" ויקרא כ"ד, ח'. כאשר היו מחליפים את מערכות לחם הפנים על השלחן בהיכל - היו מקטירים בין מערכות השלחן שתי כוסות קטנות שבכל אחת קומץ לבונה, כדי שלא יישאר השלחן שומם ללא לחם.

ההכנה של הלחם היתה חלק מן המצוה, שנאמר : " וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה'. ...וְאֵת לֶחֶם הַפָּנִים.שמות ל"ה, י'-י"ג.

לחם הפנים היה מורכב משנים עשר חלות עשויות סולת, שהיו מונחות בשתי מערכות על השולחן. הם נאכלו ביום השבת על-ידי משמרות הכהנים שהתחלפו באותה שבת. מחצית לחם הפנים ניתנה לכהן הגדול ‏‏[2]. הלחם היה נאכל על-ידם בקדושה. הלחם נעשה ללא-מחמצת והיה בעל כושר טריות גבוה, ולפי-כך היו ממונים על עשייתו נחתומים אומנים שקיבלו שכר גבוה, אשר מומן מתרומות הציבור. לחם הפנים שנחשב לאחד מ-כ"ד מתנות כהונה.

אזכורים במקורות[עריכה]

בפרשת תרומה שבספר שמות נאמר, לאחר תאור השולחן: "וְנָתַתָּ עַל-הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד" שמות כ"ה, ל. הלחם מוזכר גם בעת ביקורו של דוד המלך בנוב, עיר הכהנים. הוא מבקש לחם ובמענה הוא זוכה לקבל את לחם הפנים, וזאת מהסיבה:"... כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי ה' לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ" שמואל א כ"א, ז

בעת הקמת מקדש שלמה מסופר כל הכנת לחם הפנים בעת בניית בית המקדש  :"וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כָּל-הַכֵּלִים אֲשֶׁר בֵּית ה' את ֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֶת-הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר עָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים זָהָב" מלכים א ז, מ"ח. בשינוי קל מוצגת אותה מלאכה בספר דברי הימים:"וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כָּל-הַכֵּלִים אֲשֶׁר בֵּית הָאֱלֹהִים וְאֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֶת-הַשֻּׁלְחָנוֹת וַעֲלֵיהֶם לֶחֶם הַפָּנִים" דברי הימים ב ד', י"ט - "שולחנות במקום שולחן". ההסבר לכך נעוץ בעובדה הבאה: מלבד שולחן לחם הפנים, היו עוד שני שולחנות באולם בפתח ההיכל, שעליהם ששמים את הלחם, אחד עשוי שיש ואחד עשוי זהב. וכך מובא במסכת מנחות:"שני שולחנות היו באולם מבפנים, על פתח הבית--אחד של שיש, ואחד של זהב."משנה מנחות י"א, ז . על השולחן של שיש היו מניחים את "לחם הפנים" לאחר אפייתו ולפני סידורו על השולחן ב"קודש". שולחן זה היה עשוי שיש, כדי שהלחם יתקרר על ידו מחום האפיה. על השולחן של זהב היו מניחים את הלחם לאחר הורדתו מסידורו על השולחן ב"קודש". שולחן זה היה עשוי זהב כי "מעלין בקודש ואין מורידין".

שיטת העשייה של לחם הפנים מצוארת בפרשת אמור שבספר ויקרא נאמר:"וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יִהְיֶה הַחַלָּה הָאֶחָת: וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר לִפְנֵי ה': וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה אִשֶּׁה לה'. בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי ה' תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם. וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וַאֲכָלֻהוּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לוֹ מֵאִשֵּׁי ה' חָק עוֹלָם" ויקרא כ"ד, ה'-ח'

אבל עיקר המידע על לחם הפנים, תכונותיו והדינים הקשורים בו נזכרות במקורות מימי בית שני, בין השאר במשנה במסכת מנחות ובתלמוד בבלי . חלוקת לחם הפנים בין משמרות הכהונה מתואת במסכת סוכה.

משמעות השם[עריכה]

למשמעות השם לחם הפנים ניתנו הסברים אחדים [3]:

  • תרגום יונתן מתרגם "לחמא גוונא" - דהיינו :"הלחם הפנימי" ,הוא הלחם המצוי בתוך ההיכל, בו נמצא מזבח הזהב שגם כינויו היה "פנימי". יוצא כי שמו של הלחם בא משמו של המזבח. שהרי במפורש נאמר:"וְעַל שֻׁלְחַן הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת-הַקְּעָרֹת וְאֶת-הַכַּפֹּת וְאֶת-הַמְּנַקִּיֹּת וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה"במדבר ד, ז.
  • הרשב"ם מציע "לחם הראוי לפני שרים, לחם נאה" - פני המלך.
  • התלמוד במסכת פסחים מתארת את הלחם כלחם עבה וטפוח "וכמה עבה ? אמר הונא:טפח, שכן מצינו בלחם הפנים לפי רש"י - ואין פנים פחותין מטפח - בבלי פסחים ל"ז, א - דהיינו המונח פנים הכוונה לשיעור פנים מינימלי של בן אדם: "ואין פנים םחות מטפח" בבלי סוכה ה, א. גם בן זומא דרש "שיהא לו פנים" משנה מנחות י"א, ד. רש"י מבאר "שיש לו פנים רואין לכאן ולכאן, לצדי הבית מזה ומזה".

צורת הלחם[עריכה]

צורתו של הלחם מתוארת באופן שונה במקורות. אולי הסיבה לכך שאכן הוא יוצר בצורות אחדות [3]. לחם הפנים מתואר בשתי צורות :"תיבה פרוצה" - כמין האות ח' הפוכה ו"ספינה רוקדת" - כמין V בלומר בסיסה צר ותלעותיה משופעות [4]. וכך מובא בתלמוד :

  • רבי חנינא אמר: כמין תיבה פרוצה - רש"י מבאר :שניטל כיסויה, ושתי דופנותיה זו כנגד זו - כך הלחם: היו לו שתי דפנות ושוליים רחבים, כזה (לעיין בתמונה בגמרא)
  • רבי יוחנן אמר: כמין ספינה רוקדת - ואין לה שוליים, אלא מלמעלה רחבה ומלמטה כלה והולכת עד כאצבע כזה (עיין בתמונה בגמרא) ושני ראשיה חדין והולכין וגבוהין למעלה ואין נוגעין במים ולהכי קרי לה 'רוקדת': שמרקדת והולכת מהר.

בכל מקרה, חלות הלחם חרגו מגודל השולחן ונשארה השאלה כיצד היו מקפלים אותם. שאלה נוספת איך היו מניחים על הלחם את ה"בזיקין". שהרי כתוב :"על המערכת לבונה זכה" , דהואיל והשוליים רחבים היו - יושבים הבזיכין עליהם יפה. אבל אם היא כמו "ספינה מרקדת" איך ישבו עליה הבזיקין?

ועל כך משובים: "מקום עביד להו" - דהיינו :בעובי אחד הדפנות היה מתקן להן בית מושב.

אומני עשיית הלחם[עריכה]

במשנה נאמר:"אלו הן הממנין (הממונים) שהיו במקדש (חמש עשרה במספר) ... בית גרמו על מעשה לחם הפנים". משנה שקלים ה, א . רבי עובדיה מברטנורה מבאר במה הייתה אומנותם:" ... והיו אומנים בעשייתו ובאפייתו לרדותו מן התנור שלא ישבר ולעשותו שלא יתעפש".

והתלמוד מפרט את סגולתם תוך השוואה למעשה האומנים מאלכסנדיה ממצרים שניסו לעשות את לחם הפנים ולא הצליחו:"תנו רבנן: 'בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד;

שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים, והיו יודעין לאפות כמותן ולא היו יודעין לרדות (מן התנור) כמותן:

  • שהללו מסיקין מבחוץ ואופין מבחוץ (שהללו שבאו מן האלכסנדריא, לפי שלא יודעים לרדות מן התנור שלא יהא נשבר, לפי שהוא עשוי כמין תיבה פרוצה כמין ספינה, היו יראים לדבקם מבפנים לתנור ואופין אותן מבחוץ),
  • והללו מסיקין מבפנים ואופין מבפנים;
  • הללו פיתן מתעפשת והללו אין פיתן מתעפשת;

כששמעו חכמים בדבר, אמרו: כל מה שברא הקב"ה - לכבודו בראו, שנאמר ישעיהו מ"ג, ז':"כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו [יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו]"; וחזרו בית גרמו למקומן;

שלחו להם חכמים ולא באו; כפלו להם שכרן (מתרומת הלשכה) ובאו; בכל יום היו נוטלין שנים עשר מנה והיום עשרים וארבעה; רבי יהודה אומר: בכל יום עשרים וארבעה, והיום ארבעים ושמונה. אמרו להם חכמים: מה ראיתם שלא ללמד?

אמרו להם: יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד ליחרב, שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן, וילך ויעבוד עבודה זרה בכך.

ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח: מעולם לא נמצאת פת נקיה ביד בניהם, שלא יאמרו 'ממעשה לחם הפנים זה ניזונין', לקיים מה שנאמר במדבר ל"ב, כ"ב [וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' וְאַחַר תָּשֻׁבוּ] וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל [וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה'].

כאמור, גם המשנה הזכירה את בית גרמו לגנאי מהסיבה :" לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים"משנה יומא ג', י"א.למרות שנאמר עליהם שלא פעלו כשורה, חז"ל מצאו דרך לציין את מעלותיהם.

זהר עמר כתב במאמרו כי על מנת להבין סוגיה זו, יש להכיר את הרקע ההיסטורי של התקופה הרומאית. הנחתומים נחשבו לבעלי מלאכה נכבדים ועצמאיים. הם הקימו "גילדות" שזכויותיהן הובטחו על-ידי המדינה והם אף נבחרו למשרות עירוניuת חשובות. השלטון העניק זכויות מיוחדות לאופים כאנשים החשובים ללאום [3].

גם לא פלא שחז"ל פנו דווקא לאומני אלכסנדריה על-מנת לאמץ טכניקה של אפיה מעולה. על ה"מוניטין" שלהם בתחום ה"וטירנריה" מסופר במאמרי חז"ל, למשל:"אמר תודרוס הרופא, אין פרה וחזירה יוצאין מאלכסנדריה, עד שחותכין את האום שלה, בשביל שלא תלד. משנה בכורות ד', ד'. ניתן אפילו למצוא עדות לכך במצבות שנמצאו בבית הקברות היהודי העתיק ביפו, באבו-כביר. כך למשל נמצאו על שתים מהן כתובת כמו : "מקי הנחתום". הטכניקה של הנחת לחם במקום קדוש הייתה ידועה במזרח ולכן חז"ל סברו כי חכמי מצרים ידעו להכין את לחם הפנים.

הכנת לחם הפנים[עריכה]

לחם הפנים הוכן מבצק של קמח סולת. אורך הבצק לפני קיפולו - עשרה טפחים. רוחבו - חמשה טפחים. עוביו - טפח. בארבע פינותיו של הבצק הוסיפו כעין קרנות מהבצק עצמו, בגובה שבעה אצבעות. את הבצק השטוח קיפלו משני צידיו שני טפחים, ואפו אותו בתנור כשהוא מונח בתוך קערת ברזל[5].

שתים עשרה חלות אפו בכל ערב שבת. כל חלה משני עשרונים[6] קמח סולת. לאחר האפיה נתקבל לחם שאורכו ששה טפחים, רוחבו חמשה טפחים וגובהו שני טפחים.

שלושה שמות ללחם הפנים: א. "לחם הפנים" (שמות כח, ל) - על שם שהיתה צורתם כעין פנים; ב. "לחם התמיד" (במדבר ד, ז) - מפני שהיו תמיד על השולחן לפני ה' ולא הוסרו משם כל השבוע עד שהניחו אחרים במקומם; ג. "לחם המערכת" (דבה"י א ט לב) - מפני שהונחו על שתי מערכות.

קישורים חיצוניים[עריכה]

  • זהר עמר, לחם הפנים - היבטים היסטוריים וריאליים, בבטאון "מעלין בקודש", יז (תשס"ט), עמ' 49 – 83 , כרמי צור, גוש עציון תשס"ט


הערות שוליים[עריכה]

  1. שלושה ענינים במצוות לחם הפנים
  2. ‏ מסכת יומא, י"ז,ב'‏
  3. 3.0 3.1 3.2 ,זהר עמר , לחם הפנים - היבטים היסטוריים וריאליים, מעלין בקודש, י"ז (תשס"ט), עמ' 49 – 83. כרמי צור, גוש עציון תשס"ט
  4. לפי התיאור דומה לסירה של ויקינגים
  5. . הקערה היא כמין תיבה שטוחה, ושתי דפנות לה משני צידיה, ושני צידיה האחרים פרוצים.
  6. . עשרון הוא 2.419 גרם. נמצא שכל לחם היה משקלו 4.838 גרם.