לפנים משורת הדין

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

לִפְנִים משורת הדין היא הנהגה של אדם יחיד או של בית הדין לעשות מֵעֵבר לחובתו של האדם כלפי חברו, ולנהוג עימו במידת החסד. היפוכה של מידה זו היא ההתנהגות לפי שורת הדין ולפי ההלכה בלבד, ללא התחשבות בטובתו של הזולת.

בתלמוד יש כמה אזכורים למידה זו של לפנים משורת הדין, והיא שייכת ברבים מתחומי ההלכות שבין אדם לחברו. אחת מהדוגמאות היא בדיני מצוות השבת אבידה[1]:

רב יהודה היה הולך אחרי מר שמואל בשוק של בי דיסא (שם מקום). אמר לו (לשמואל): מצא כאן ארנק מה הדין?
אמר לו: הרי אלו שלו.
בא ישראל ונתן בה סימן מהו?
אמר לו: חייב להחזיר.
תרתי?! (רב יהודה תמה על הסתירה שבין שתי ההוראות של רבו)
אמר לו: לפנים משורת הדין. כלומר, לפי "שורת הדין" אין חיוב להחזיר אבדה שנמצאה במקום כזה, אבל מוטב להחזירה לפנים משורת הדין.

החיוב לפעול לפנים משורת הדין מודגש במיוחד בדברי רבי יוחנן:

דאמר ר' יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. אלא דיני דמגיזתא לדיינו? אלא אמא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין
– בבלי בבא מציעא, ל, ב

ראו גם[edit]

קישורים חיצוניים[edit]

הערות ומקורות[edit]

הערות שוליים

  1. בבלי בבא מציעא, כד, ב, בתרגום לעברית.