מצוות מעקה: הבדלים בין גרסאות בדף

מצוות מעקה היא המצווה לבנות גדר מסביב למקום שיש חשש נפילה ממנו על מנת למנוע מצב של שפיכות דמים. חלק מן הפוסקים הסבירו כי המצווה כוללת למעשה שני חלקים- מצוות עשה לבנות מעקה וכן מצוות לא תעשה שלא להניח מכשול.

מקור וטעם

מקור הציווי הוא מהתורה בפרשת כי תצא לבנות מעקה לגג על מנת למנוע שפיכות דמים:

	כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ
– דברים כב, ח

טעם המצווה כמובא בפסוק הוא למנוע מצב של שפיכות דמים.

הלכות מעקה

על המעקה להיות גבוה עשרה טפחים ועליו להיות יציב, כדי שיוכל לשאת את משקלו של האדם הנשען עליו.

כמו כן, חובה לבנות מעקה בכל מקום שגובהו עשרה טפחים או יותר מהשטח שמתחתיו, אם במקום הגבוה עוברים או משתמשים אנשים, כגון: מרפסת, חדר מדרגות וכדומה.

גם כאשר יש בור פתוח חייבים לכסותו או לבנות מעקה מסביבו, באופן ששוב לא יהיה חשש שיפלו לתוכו.

חיוב זה נובע מדברי הפסוק (שם): "ולא תשים דמים בביתך" שממנו לומדים שעל האדם להרחיק מרשותו את כל הדברים המסוכנים, כדי שלא יגרמו נזקים או אסונות לבריות.

השגחה והשתדלות

כחלק מטעם מצוות מעקה, המפרשים התייחסו ליחס בין האמונה שהקב"ה משגיח על העולם וממילא יימנע ממי שלא ראוי לו ליפול, לבין מטרת המצווה להישמר מפגיעה.

ספר החינוך הסביר כי על אף שכל מעשיו של האדם מושגחים על ידי הקב"ה, עדיין עליו לשמור על עצמו מן המקרים הנהוגים בעולם לפי שהעולם נברא על פי יסודות הטבע. הוא מסביר כי על אף שישנם צדיקים שהקב"ה עשוי לשמור עליהם גם מעבר לחוקי הטבע כפי שקרה לדניאל חנניה ומישאל, עדיין רוב בני האדם לא זכו למדרגה זו ולכן ציוותה אותם התורה להישמר מסכנות במקום המגורים ולא לסמוך על הנס. באופן אחר, הגמרא שבת לב א מדייקת שבפסוק נאמר "כי ייפול הנופל ממנו"- "שהרי (עדיין) לא נפל, והכתוב קראו "נופל"- אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב". בגמרא מבואר שעל אף שהכל בהשגחת הקב"ה, והנופל היה ראוי ליפול מחמת חטאיו, עדיין התורה מצווה על האדם לבנות מעקה על מנת שחיוב המיתה של החוטא לא יבוא על ידיו ‏^[1].

ברכת המצווה

רוב הפוסקים כתבו שכמו לפני כל מצווה, גם לפני עשיית מצוות מעקה יש לברך. הרמב"ם פסק כי הבונה מעקה מברך "אשר קדשנו במצותיו וציוונו לעשות מעקה" ואילו הבונה מעקה לאחרים מברך "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על עשיית מעקה" הלכות ברכות יא יב.

מנגד, בעל הרוקח כתב כי אין לברך על עשיית מעקה משום שמדובר במצווה שכלית שאין לומר עליה "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו" לפי שהיינו עושים אותה גם ללא הציווי. בדומה לכך, בערוך השולחן כתב כי אין מברכים על מצוות שכליות לפי שאנו מקיימים את המצוות משום ציווי הקב"ה ולא מפני השכל, ולכן במצוות שכליות שבהן לא ניכרת קדושת ישראל אין לברך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו". לדבריו, ברכת המצוות קיימת רק כאשר מדובר במצוות המיוחדות לישראל‏^[2].

להלכה, רוב הפוסקים כתבו כי יש לברך בעשיית המצווה. הרב עובדיה יוסף פסק בתחילה כי אין לברך על מצוות מעקה משום שיש מחלוקת בדבר וספק ברכות להקל אך לבסוף חזר בו והורה אף הוא לברך על המצווה ‏^[3].

בזמן הברכה, החת"ם סופר ‏^[4] פסק כי יברך לפני שיסיים לבנות את המעקה, ומנגד רוב הפוסקים סבורים כי יש לברך לפני תחילת עשיית המצווה כמו בשאר ברכת המצוות.

בניית מעקה או הימנעות מסכנה

הרמב"ם בספר המצוות חילק את מצוות מעקה לשתיים- מצוות עשה "המצוה לעשות מעקה לגג הבית "וכן מצוות לא תעשה "המצוה לא להניח מכשול". לשיטתו, תחילת הפסוק "ועשית מעקה לגגך" נחשב כמצוות עשה ואילו סיום הפסוק "ולא תשים דמים בביתך" נחשב כמצוות לא תעשה(רמב"ם הלכות רוצח יא,ג).

הסמ"ק (רמז קנא) כתב כי יש מקרים בהם ניתן לעבור רק על מצוות העשה ולא על מצוות הלא תעשה. לשיטתו, איסור הלאו הוא רק לבנות בית מסוכן ללא מעקה‏^[5], אך במידה ובנו את הבית אך המעקה נפל, כבר אין איסור לאו אך עדיין יש את חיוב מצוות העשה לבנות מעקה. מנגד, מצוות הלאו היא כללית יותר וקשורה לכל דבר שעלול לשים דמים בבית ולכן חלה גם על סולם רעוע, בעוד מצוות העשה חלה דווקא על מעקה לבית.

מנגד, הרמב"ן מדייק כי מצוות מעקה היא בעיקרה מצוות עשה, והלאו שבמצווה הוא רק קיום מצוות העשה ואין חילוק מעשי ביניהם. הוא מדייק כי במשנה (קידושין א,ז) מובאת מצוות מעקה כדוגמא למצוות עשה שהזמן גרמא שנשים חייבות בה. אמנם, לכאורה נשים היו אמורות להיות חייבות במצווה משום שיש בה גם לא תעשה, אך הוא מתרץ שהמצווה היא מצוות עשה שרק יש בקיום שלה גם מצוות לא תעשה ולכן היא הובאה כדוגמא במשנה.

עשיית המצווה על ידי שליח

המנחת חינוך כתב כי מכיוון שמדובר במצוות עשה, הרי שיש לעשותה בעצמו או על ידי שליח, אך אם הוא עושה את המצווה על ידי מי שאינו בעל שליחות לא קיים את המצווה וביטל מצוות עשה. מנגד, המחנה אפרים ‏^[6] סובר כי ניתן לקיים את המצווה גם על ידי שליחות לגוי, ואף יכול לברך על עשיית המעקה באופן זה. האחרונים הסבירו כי לשיטת המחנה אפרים מצוות מעקה מוגדרת כמצווה בתוצאה, כלומר שהמצווה היא שיהיה מעקה בנוי ולא לעשות את המעקה. לכן, גם אם לא קיימים דיני שליחות הרגילים בגוי, ומעשהו לא מוגדר כמעשה השולח היהודי, כל עוד האדם גרם לכך שנבנה מעקה הרי הוא קיים את המצווה.

קישורים חיצוניים

• הלכות מצוות מעקה הרב אליעזר מלמד
• הרב מרדכי אליהו, ועשית מעקה, אתר ישיבה
• כי תצא- מצוות מעקה ישיבת מעלה אדומים

הערות שוליים