מצוות עשה שהזמן גרמה

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

מצוות עשה שחיובן תלוי בזמנים מסוימים. נשים פטורות ממצוות אלו.

אמרו חכמים במשנה (קידושין כט.): "כל מצוות עשה שהזמן גרמא - אנשים חייבין ונשים פטורות".

ואלו הן מצוות העשה שהזמן גורם את חיובן ונשים פטורות מהן: א. קריאת שמע של ערבית וקריאת שמע של שחרית (ויש מחלוקת לגבי זכירת יציאת מצרים). ב. תפילין של ראש ותפילין של יד. ג. ציצית. ד. סוכה. ה. לולב. ו. שופר. ז. ספירת העומר.

ויש מצוות עשה שהזמן גרמן שלמדנו בתורה שנשים חייבות בהן, ואלו הן: א. אכילת מצה בליל פסח (פסחים מג:). ב. שמחת החג (פסחים קט.). ג. קידוש של שבת (ברכות כ:). ד. תוספת עינוי ביום הכיפורים (סוכה כח:).

לדעת רוב הפוסקים גם ממצוות מדברי חכמים שהזמן גרמן נשים פטורות, שכל מה שתקנו חכמים כעין דיני התורה תקנו. לפיכך נשים פטורות מאמירת הלל בראש חודש. ויש אומרים שנשים חייבות במצוות שתקנו חכמים והזמן גרמן. ולכל הדעות במצוות שתקנו חכמים מפני הנס, חייבו גם את הנשים, שאף הן היו באותו הנס, והן: א. ארבע כוסות בליל הסדר. ב. מקרא מגילה. ג. הדלקת נרות חנוכה.

אבל בשאר המצוות, אין הבדל בין גברים לנשים, וכפי שמבואר בהמשך המשנה (קידושין כט.): "כל מצוות עשה שלא הזמן גרמא - אחד האנשים ואחד הנשים חייבין".

ונזכיר כמה מצוות לדוגמא: נשים חייבות כגברים בקביעת מזוזה, בהפרשת תרומות ומעשרות, בנתינת הלוואה וצדקה.

ועוד אמרו שם: "כל מצוות לא תעשה, בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא, אחד האנשים והנשים חייבין".

למשל, נשים חייבות להיזהר כגברים מאיסורי חמץ בפסח, ומאכילה ושתייה ביום הכיפורים, ולמרות שהם איסורים שתלויים בזמן, כיוון שהן מצוות לא תעשה, נשים חייבות בהן כגברים.

ויש כמה מצוות לא תעשה ששייכות לגברים בלבד, והן: 'בל תקיף' את פאת הראש, ו'בל תשחית' את הזקן בתער, ואיסור המיועד לכהנים זכרים שלא להיטמא למתים (קידושין שם).


האם נשים רשאיות לברך על מצוות שהזמן גרמן[edit]

אישה שרוצה להתנדב ולקיים מצוות עשה שהזמן גרמן יש לה שכר על כך אלא שאינו כשכר האיש. וכפי שאמר רבי חנינא: "גדול מצוּוה ועושה ממי שאינו מצוּוה ועושה" (קידושין לא.). ובאר הריטב"א שטעם הדבר, כי מי שמצוּוה לקיים מצווה, השטן מקטרגו ויצר הרע מתאמץ יותר להפריעו, ולכן שכרו מרובה יותר, וכפי שאמרו "לפום צערא אגרא" (אבות ה, כג).

אלא שנחלקו הראשונים האם נשים רשאיות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן. לדעת הרמב"ם ועוד כמה ראשונים, אסור לנשים לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן, שהרי אומרים בברכה "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו" והיאך תאמר "וצוונו" כאשר לא נצטוותה, ויש בכך ברכה לבטלה. וכן פסק בעל השולחן ערוך (או"ח תקפט, ו), וכן המנהג הרווח אצל רוב יוצאות ספרד.

אולם לדעת רבנו תם ורוב הראשונים, נשים רשאיות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן, שהרי מצוות אלו שייכות במידה מסוימת גם להן, עובדה שיש להן שכר על קיומן. ולגבי נוסח הברכה אין חשש, מפני שאין אומרים בברכה "וצווני" אלא "וצוונו", היינו את כלל ישראל, והאישה חלק מכלל ישראל, ולכן היא יכולה לשבח ולהודות לה' על הקדושה שקידש את ישראל, כפי שהיא באה לידי ביטוי במצווה הזו. וכן פסק הרמ"א, וכן מנהג כל יוצאות אשכנז.

אבל ברכות של שבח והודאה שתלויות בזמן, כיוון שאין אומרים בהם "וצוונו", כמו ברכות פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע, גם נשים ספרדיות יכולות לברך, ויש להן מצווה בזה. ואמנם יש מי שאומר שלפי מנהג הספרדים, כיוון שהנשים פטורות מאמירתן אינן רשאיות לומר את ברכתן, ולכן בבתי ספר שלומדות בהן בנות אשכנזיות וספרדיות, חובה על המורות להדריך את הספרדיות שלא לומר את חתימת הברכות של פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע (הרב עובדיה יוסף). מכל מקום למעשה דעת פוסקים רבים, שגם למנהג ספרדים מותר ומצווה לנשים לברך על פסוקי דזמרה, הואיל והן ברכות של שבח והודיה, וכן המנהג הרווח. ולכן המורות אינן צריכות להדריך את הספרדיות לנהוג אחרת מהאשכנזיות, ובמיוחד שהדבר גורם לבלבול בכיתה.


דין נשים בזכירת יציאת מצרים[edit]

נחלקו הפוסקים האם מצות זכירת יציאת מצרים היא מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות או שאין הזמן גרמא ונשים חייבות. לדעת המגן אברהם כיון שבכל רגע יש אפשרות לקיים מצוה זו היא איננה מצווה התלויה בזמן. לעומתו סובר השאגת אריה (סימן יב) שהמצווה לזכור ביום ההיא מצווה נפרדת מהמצווה לזכור בלילה. ואם כן כל אחת מהמצוות הללו אינה שייכת בחלק מהיום ולכן אלו מצוות התלויות בזמן. כשיטת המגן אברהם סוברים גם השולחן ערוך הרב, והרב אביגדר נבנצאל בהערותיו למשנה ברורה. ישנה שיטה שלישית- של הפרי מגדים והישועות יעקב, הובאו במשנה ברורה, שחיוב נשים במצוה זו הוא דרבנן כיון שהחיוב בלילה אף לגברים הוא מדרבנן לשיטתם ולכן מדאורייתא זו מצוות עשה שהזמן גרמא אך מדרבנן זו מצוות עשה שלא הזמן גרמא.

לקריאה נוספת[edit]

  • הרב יצחק סמואל, בירור בדין ברכת נשים במצוות עשה שהזמן גרמה, מתוך: דגל ירושלים- בטאונה התורני של ישיבת ירושלים לצעירים חלק ו' ירושלים תשס"ט, עמ' 170-175.