נחל קישון
|
|
נמל קישון נובע ממעיינות בעמק יזרעאל ונשפך להים התיכון מצפון לעיר חיפה. בחלקו התחתון הוא נחל איתן. הוא מזוהם בשל הפסולת התעשייתית הזורמת בו. הוא מוזכר במקרא בהקרש למלחמת דבורה הנביאה וברק בן אבינועם בסיסרא, שר צבאו של יבין מלך כנען. פעם נוספת נזכר הנחל בתור המקום בו אליהו הנביא שחט את "נביאי" הבעל.
אתר רשות נחל הקישון מתאר את אגן הניקוז של הנחל ואת מצבו הסביבתי: "שטח אגן הניקוז שלו הינו השני בגודלו מנחלי החוף, כ-1,110 קמ"ר. הנחל איתן לרוב אורכו. הוא זורם מג'נין בשומרון, לאורך כ-70 ק"מ, דרך עמק יזרעאל, עד יציאתו לים בחיפה.
רשות נחל הקישון מופקדת על 25 הק"מ התחתונים של הנחל. תחום זה משלב בתוכו קטעי נחל בעלי אופי שונה. מעל הנחל הינו קטע טבעי חי ונקי ברובו, בעל ערכי טבע, נוף, היסטוריה ומורשת שאינם מוכרים לציבור הרחב. מורד הנחל - שבעת הק"מ האחרונים שלו - סבלו במשך עשרות שנים מזיהום כבד תעשייתי וסניטרי כאחד, שהביא בעבר למותה של המערכת האקולוגית הטבעית ולהפיכת הערוץ לתעלת שפכים פתוחה הזורמת למפרץ חיפה ופוגעת גם בו. קטע זה של הנחל הוא שהניע את תהליך הקמת הרשות ואת העבודה לשיקום הנחל."
מלכודת לסיסרא[עריכה]
בספר שופטים מוזכר נחל קישון בתור המקום בו יילכד צבאו של סיסרא, שר הצבא, וכך מצווה דבורה הנביאה את ברק בן אבינועם: "וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא-צִוָּה ה' אֱלֹקי-יִשְׂרָאֵל לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן. וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין וְאֶת-רִכְבּוֹ וְאֶת-הֲמוֹנוֹ וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ. (ד',ו'-ז').
ואכן התוצאה התוארת בשירת דבורה:"נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז". (ה',כ"א).
ילקוט שמעוני כתב על הפסוק נחל קישון גרפם נחל קדומים
אתה מוצא כשעברו ישראל את הים היו ישראל שבאותו הדור מקטני אמנה, אמרו: כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר, שנאמר: וימרו על ים בים סוף.
אמר לו הקב"ה לשר של ים: פלוט אותם ליבשה!
אמר לפניו: רבש"ע, כלום יש עבד שרבו נותן לו מתנה וחוזר ונוטלה הימנו?!
אמר לו: אני אתן לך אחד ומחצה שבהם.
אמר לפניו: כלום יש עבד שתובע רבו?!
אמר לו: נחל קישון יהי ערב.
מיד פלט אותם ליבשה ובאו ישראל וראו אותם מתים, שנאמר: וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים.
( סימן נ"ג לספר שופטים)
דומה כי באיזכור הנ"ל, שירת דבורה רוצה לצייר את ישועת ה' במלחמת ברק ודבורה ,כעין הנס הקדום : קריעת ים-סוף וטביעת המצרים בים.
מלחמתו של אליהו הנביא[עריכה]
לאחר שנות בצורת אליהו הנביא הזמין את אחאב מלך ישראל ואת נביאי השקר ל"בעל". וכך מובא בספר מלכים:"וְעַתָּה שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַר הַכַּרְמֶל וְאֶת-נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע-מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת אֹכְלֵי שֻׁלְחַן אִיזָבֶל" (א',י"ח, י"ט). אליהו הנביא העמיד בפני הנוכחים ברירה: "וַיֹּאמֶר עַד-מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל-שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם ה' הָאֱלֹקים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם-הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא-עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר"ת (כ"א). נביאי הבעל בנו מזבח לבעל וקראו לו "וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב" (כ"ט). ואז אליהו הנביא בונה מזבח לה' :" וַתִּפֹּל אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל אֶת-הָעֹלָה וְאֶת-הָעֵצִים וְאֶת-הָאֲבָנִים וְאֶת-הֶעָפָר וְאֶת-הַמַּיִם אֲשֶׁר-בַּתְּעָלָה לִחֵכָה" (ל"ח).
ולאחר מכן:"וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לָהֶם תִּפְשׂוּ אֶת-נְבִיאֵי הַבַּעַל אִישׁ אַל-יִמָּלֵט מֵהֶם וַיִּתְפְּשׂוּם וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם" (מ') והתוצאה המיוחלץ הגיעה:" וַיְהִי עַד-כֹּה וְעַד-כֹּה וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים וְרוּחַ וַיְהִי גֶּשֶׁם גָּדוֹל וַיִּרְכַּב אַחְאָב וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה" (מ"ה}.
רבי בנימין מטודלה סבור כי האירוע התרחש ליד שפך נחל קישון לים, מתחת למקום מערת אליהו. הוא כותב : " (חיפה) היא הכפר על שפת הים ומצד אחר הר הכרמל עליה. ובתחתית ההר שם מקברי ישראל רבים. ושם בהר מערת אליהו ע'ה ועשו שם בני אדום (הנוצרים) במה וקראו אותה שאן אליש (San Elias). ובראש ההר ניכר מקום המזבח ההרוס שריפא אליהו בימי אחאב והוא מקום המזבח העגול כמו ארבע אמות הנשאר" על דברים אלה מעיר במסעו גם הנוסע האלמוני מראשית המאה ה-14 והמייחס את עצמו לתלמידיו של הרמב'ן: "מעכו לחיפה (כשלש פרסאות) [1] . שם בית הקברות בתחתית הר הכרמל. שם בהר הכרמל, בשיפוע ההר, מערה, שם בית הכנסת לאליהו זכור לטוב. למעלה משם בראש ההר מערת אלישע. מחיפה הולכים לאורך הר הכרמל כארבע פרסאות [2] , ומשם עולים בהר ושם (מזבח ) אליהו ז'ל בהר הכרמל [3] . למטה מן העיר כנגד המזבח שם נחל קישון מקובר, אשר שחט שם אליהו ז'ל נביאי הבעל, והנחל יורד אל הים הגדול הסמוך לחיפה כחצי פרסה [4] . וממקום המזבח ועד יזרעאל כחצי פרסה, מקום אשר הלך שם אחאב מפני הגשם ובמקום המזבח יש בנין, ושם מדליקים הישמעלים נרות לכבוד קדושת המקום."[5].
רכבת העמק[עריכה]
רכבת העמק, אשר נסללה בסוף המאה ה-19, עברה בנתיב הסמוך לנחל הקישון. אחד הגשרים החשובים עליהן עברה הרכבת קיים עד היום. רכבת העמק הוא השם הנפוץ של שלוחת מסילת הרכבת החיג'אזית אשר נבנתה בתחילת המאה ה-20 וקישרה בין חיפה ליישוב צמח על שפת ים כנרת ומשם לעבר הירדן שם התפצלה : צפונה ללדמשק בירת סוריה ודרומה ל[[חצי האי ערב] לערחם הקדושים לאיסלם - בפועל היא שימשה עולי רגל לערים האלו.
השם "רכבת העמק" היה בשימוש נרחב בישוב היהודי בארץ ישראל. הרכבת העמק פסקה לפעול לאחר בליל ה־2 במרץ 1948 כאשר ה"הגנה" פיצצה גשר שבקרבת קיבוץ גבע, בקילומטר ה-44 של המסילה. בליל ה־14 במאי, ערב הכרזת העצמאות הישראלית ופלישת צבאות ערב אל המדינה הצעירה, פוצץ גשר הרכבת שמעל הירדן, בסמוך לקיבוץ גשר . פעולות החבלה במסילת רכבת העמק השיגו את מטרתן, ובמשך כל ימות הלחימה עמדה הרכבת דוממה ושוממת. עם שוך הקרבות עברה המסילה, יחד עם שאר מסילות הארץ, לידיה של רכבת ישראל. הפעלת הרכבת לעפולה פסקה עוד בשנת 1949.