פלגינן דיבורא

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגדרה[עריכה]

עדות שלחלקה האחד איננו יכולים להאמין ולחלקה האחר כן - אנו מאמינים רק לחלק שאפשר (הסוגיא בסנהדרין ט:).

לדוגמא, עד האומר "פלוני רבעני לרצוני" - אינו נאמן לומר "לרצוני", שאינו נאמן על עצמו, אך עדיין נאמן ש"פלוני רבעני" (סנהדרין ט:).

החולקים על דין זה הם רבי מאיר ואביי, שסוברים שלא פלגינן דיבורא (גיטין ח: ותוס' שם ד"ה הדר). ולהלכה כן פלגינן.

פרטי הדין[עריכה]

במילה אחת שאנו רוצים להאמין רק לחלק ממנה, כגון שאומר "זניתי עם אשת פלוני", ואנו רוצים להאמין רק ל"זנה עם אשת פלוני", שהרי על עצמו אינו נאמן - הרשב"א סובר שבזה לא פלגינן (בשו"ת ח"א א'רלז), אך הנודע ביהודה סובר שפלגינן גם בזה (מהדורא קמא אה"ע עב "סתירת היתר השני" תחילת ד"ה מסתעף (ובתחילת התשובה אות ב הביא את הרשב"א)).

נגד פשטות משמעות דבריו, כגון שאומר "הרגתיו לרצוני" ואנו רוצים להאמין רק ל"הרגתיו" אך לא "לרצוני", שהרי אין אדם משים עצמו רשע, ועדיין הוא נגד פשטות משמעות דבריו, שהרי "הרגתיו" משמע בפשטות שהוא לרצון - אעפ"כ פלגינן, ואומרים שהרגו באונס או בשוגג (שו"ת הרשב"א ח"א א'רלז בסופו).

פלגינן נאמנות[עריכה]

פלגינן נאמנות, כלומר להאמין לכל הדיבור רק לחלק מהדינים היוצאים ממנו, נחלקו בו ראשונים. כגון קרובים של הערב שמעידים על ההלוואה - אנו יכולים להאמין להם רק לעניין חיוב הלווה אך לא לעניין חיוב הערב, שהרי הם קרוביו (גרנ"ט סט, קהילות יעקב סנהדרין ז ד"ה בסנהדרין).

כאשר הדין האחד נובע מהדין השני לא אומרים פלגינן נאמנות. כגון עד אחד שמעיד על אשה שנטמאה, כיוון שנאמן לאוסרה על בעלה - ממילא נאמן להפסידה כתובתה. ולא אומרים בזה פלגינן נאמנות, שנאמין לו שנטמאה רק לעניין לאוסרה על בעלה אך לא לעניין להפסידה כתובתה (שהרי עד אחד לא נאמן בממונות), משום שדין הפסדת כתובתה נובע מהדין של איסורה לבעלה (קובץ שיעורים כתובות נח).

ראה גם[עריכה]

  • עדים (ושם בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה בטעמו) דנו האם עדות היא בירור המציאות או גזירת הכתוב)