צום גדליה: הבדלים בין גרסאות בדף
| (4 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''צום | [[צום גדליה]] (מכונה גם '''צום השביעי''') הוא יום צום החל בג' בתשרי כזכר לרציחתו של [[גדליה בן אחיקם]] בידי ישמעאל בן נתניה וביטול השלטון היהודי בתקופת בית ראשון. הצום הוא אחד מארבעת [[צומות החורבן]], ומתאר את השלב האחרון של גלות שארית הפליטה שנשארה בארץ לאחר חורבן [[הבית הראשון]]. יש הסוברים שגדליה נרצח ב[[ראש השנה]] עצמו והצום נדחה ליום ג' בתשרי, ויש הסוברים שגדליה נרצח ביום ג' בתשרי עצמו. | ||
==מקור== | |||
צום גדליה מוזכר בדברי [[זכריה הנביא]] שהתנבא לעולי בבל לאחרון חורבן הבית: {{ציטוטון| כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים, טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם, אֱהָבוּ}}. | |||
[[ | ה[[תלמוד ירושלמי]] ב[[מסכת תענית]] מונה את צום גדליה כאחד מ[[צומות החורבן]]: "צום הרביעי - זה י"ז בתמוז, שנשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל. צום החמישי - זה ט"ב (ט' באב), שבו חרב הבית בראשונה ובשנייה. '''צום השביעי - זה ג' בתשרי, יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם'''. צום העשירי - זה י' בטבת, שבו סמך מלך בבל על ירושלם. "{{מקור|דף כג,ב פרק ד הלכה ה גמרא|כן}}. | ||
ה[[רמב"ם]] קבע על בסיס נבואתו של זכריה כי צום גדליה, יחד עם שאר צומות החורבן, עתיד להפוך ליום טוב לעתיד לבוא, וכדבריו: {{ציטוטון|כָּל הַצּוֹמוֹת הָאֵלּוּ, עֲתִידִים לִבָּטֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ; וְלֹא עוֹד, אֵלָא שְׁהֶם עֲתִידִים לִהְיוֹת יָמִים טוֹבִים וִימֵי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה}} {{מקור|רמב"ם הלכות תעניות פרק ה',י"ט|כן}}. | |||
==רצח גדליה== | |||
ב[[ספר ירמיהו]] מסופר כי גדליה בן אחיקם מונה על ידי מלך בבל לממונה על שארית הפליטה שנשארו ב[[ממלכת יהודה]] לאחר חורבן [[הבית הראשון]]. [[רש"י]] (ירמיהו לט, יד) מפרש שבניגוד לשאר יושבי ירושלים, גדליה הקשיב לעצתו של [[ירמיהו]] והסגיר את עצמו לכשדים שצרו על העיר. בעקבות נאמנותו, הפכו אותו הבבלים לנציב על שארית הפליטה שנשארה בארץ. | |||
== | |||
גדליה מבטיח לנשארים כי יוכלו לשבת בבטחון בארץ, הם וגם היהודים אשר נמלטו לארצות השכנות: {{ציטוטון|וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן, וּלְאַנְשֵׁיהֶם לֵאמֹר, אַל-תִּירְאוּ, מֵעֲבוֹד הַכַּשְׂדִּים; שְׁבוּ בָאָרֶץ, וְעִבְדוּ אֶת-מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִיטַב לָכֶם}}. קריאתו של גדליה נפלה על אוזניים קשובות והכתוב מתאר כי העם התעודד מהשלטון היהודי שקם שוב בארץ {{ציטוטון|וַיָּשֻׁבוּ כָל הַיְּהוּדִים מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ שָׁם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ יְהוּדָה אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה וַיַּאַסְפוּ יַיִן וָקַיִץ הַרְבֵּה מְאֹד}}. | |||
לאחר שנודע לכל עם מינויו של גדליה, הגיעו אליו [[יוחנן בן קורח]] ראש הצבא היהודי שנשאר ושרי החיילים שאיתו והזהירו את גדליה כי בעליס מלך בני עמון רוצה להשבית את שארית ישראל ולכן שלח את [[ישמעאל בן נתניה]] להורגו. מלבד שליחותו של בעליס, לישמעאל בן נתניה היתה גם סיבה אישית לבצע את זממו. ישמעאל היה ממשפחת מלכי יהודה, וחשב בליבו כי לו עצמו מגיעה הזכות לשלוט ביהודה במקום גדליה בן אחיקם. | |||
גדליה סירב להאמין ליוחנן, וגם סירב לשמוע כאשר יוחנן הציע לו כי יהרוג את ישמעאל בן נתניה בסתר על מנת להגן עליו: {{ציטוטון|וַיֹּאמֶר גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כִּי שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל יִשְׁמָעֵאל}}. הגמרא {{#makor-new:נדה סא א|בבלי-נדה|סא|א}} אומרת כי גדליה לא רצה לקבל את האיום מכיוון שמדובר ב[[לשון הרע]], אך הגמרא קובלת על מעשיו וקובעת כי {{ציטוטון|האי לישנא בישא, אע"פ דלקבולי לא מבעי מיחש ליה מבעי}} ובתרגום לעברית- לשון הרע, על אף שאין לקבל אותה- עדיין יש לחוש לה. | |||
גדליה בן | למרות האזהרות, גדליה הזמין את ישמעאל בן נתניה לסעודה בחודש השביעי, כאשר חלק מן המפרשים מסבירים שמדובר בסעודת [[ראש השנה]]. ישמעאל הגיע יחד עם עשרה אנשים והרג את גדליה {{ציטוטון| וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן בַּחֶרֶב וַיָּמֶת אֹתוֹ אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאָרֶץ. וְאֵת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ אֶת גְּדַלְיָהוּ בַּמִּצְפָּה וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁם אֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הִכָּה יִשְׁמָעֵאל}}. | ||
כאשר נודע לעם על מותו של גדליה הם יראו מפני נקמת הבבלים וירדו מהארץ בהנהגת יוחנן בן קורח ושרי חייליו {{ציטוטון|וַיִּקַּח יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֵת כָּל שְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר הֵשִׁיב מֵאֵת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה מִן הַמִּצְפָּה... וַיֵּלְכוּ וַיֵּשְׁבוּ בְּגֵרוּת כִּמְהָם אֲשֶׁר אֵצֶל בֵּית לָחֶם לָלֶכֶת לָבוֹא מִצְרָיִם מִפְּנֵי הַכַּשְׂדִּים כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי הִכָּה יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאָרֶץ}}. | |||
==החשיבות ברצח גדליה== | |||
== | |||
צום גדליה הוא אחד מארבעה צומות שקבעו חכמים והנביאים על חורבן הבית, כאשר כל אחד מהצומות מהווה שלב בחורבן. ב[[צום עשרה בטבת]] מתענים על תחילת המצור על ירושלים, [[צום שבעה עשר בתמוז]] הוא על הבקעת חומות העיר ולאחריו [[צום תשעה באב]] הוא על חורבן בית-המקדש עצמו. צום גדליה מהווה את סיום התהליך כאשר לאחר מותו של גדליה גם שארית הפליטה של היהודים שנותרו בארץ ישראל התפזרו לגולה, וכדברי ה[[רמב"ם]] {{ציטוטון|נכבית גחלת ישראל הנשארה, וסיבב להתם גלותן}}. לאחר חורבן הבית, מלך בבל הפקיד את גדליה בן אחיקם על היהודים שנותרו בארץ, ולאחר מותו הושלם באופן סופי חורבן בית המקדש הראשון. | צום גדליה הוא אחד מארבעה צומות שקבעו חכמים והנביאים על חורבן הבית, כאשר כל אחד מהצומות מהווה שלב בחורבן. ב[[צום עשרה בטבת]] מתענים על תחילת המצור על ירושלים, [[צום שבעה עשר בתמוז]] הוא על הבקעת חומות העיר ולאחריו [[צום תשעה באב]] הוא על חורבן בית-המקדש עצמו. צום גדליה מהווה את סיום התהליך כאשר לאחר מותו של גדליה גם שארית הפליטה של היהודים שנותרו בארץ ישראל התפזרו לגולה, וכדברי ה[[רמב"ם]] {{ציטוטון|נכבית גחלת ישראל הנשארה, וסיבב להתם גלותן}}. לאחר חורבן הבית, מלך בבל הפקיד את גדליה בן אחיקם על היהודים שנותרו בארץ, ולאחר מותו הושלם באופן סופי חורבן בית המקדש הראשון. | ||
חז"ל אמרו ב[[מסכת ראש השנה]]: "צום השביעי זה ג' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם. ומי הרגו? ישמעאל בן נתניה הרגו. ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו" {{מקור|דף יח,ב גמרא|כן}} | חז"ל אמרו ב[[מסכת ראש השנה]]: "צום השביעי זה ג' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם. ומי הרגו? ישמעאל בן נתניה הרגו. ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו" {{מקור|דף יח,ב גמרא|כן}} | ||
==מתי ארע רצח גדליה?== | ==מתי ארע רצח גדליה?== | ||
כמובא לעיל, על פי המקורות התלמודיים צום גדליה נקבע בג' בתשרי משום שביום זה גדליה נרצח {{#makor-new:ראש השנה יח ב|בבלי-ראש-השנה|יח|ב}}, | כמובא לעיל, על פי המקורות התלמודיים צום גדליה נקבע בג' בתשרי משום שביום זה גדליה נרצח כמובא בגמרא {{#makor-new:ראש השנה יח ב|בבלי-ראש-השנה|יח|ב}}. מנגד, יש הסוברים שרצח גדליה היה כבר בראש השנה עצמו. ה[[רד"ק]] {{#makor-new:ירמיהו מא א|פרשנות-תנ"ך-רד"ק-ירמיהו|מא|א}} וה[[אבן עזרא]] {{#makor-new:זכריה ח יח|פרשנות-תנ"ך-אבן-עזרא-זכריה|ח|יח}} פירשו שגדליה הותקף בסעודת ראש השנה, וחז"ל דחו את הצום לאחר החג, וכן כתב ה[[בית יוסף]] בשם [[רבינו ירוחם]] שכוונת הגמרא היא שבראש השנה נהרג ודחו את תעניתו ליום חול {{#makor-new:אורח חיים תקמט|בית-יוסף-אורח-חיים|תקמט|null}}. | ||
למועד הרצח עשויה להיות משמעות הלכתית משום שבמידה והוא מוגדר כצום נדחה, ניתן לדונו כצום קל יותר. בעל ה[[ראש יוסף]] כתב שמכיוון שצום גדליה מוגדר כצום נדחה, מי שיש לו ברית אינו חייב להשלים את הצום. מנגד, ה[[ט"ז]] וה[[ביאור הלכה]] {{#makor-new:ביאור הלכה תקמט א|פרשנות-שו"ע-ב"ה-או"ח|תקמט|א}} דחו את דבריו, וסברו שגם אם הצום נדחה, מכיוון שבפועל חז"ל קבעו את יומו בג' בתשרי הרי זהו תאריכו הקבוע, והוא אינו מוגדר כנדחה. | למועד הרצח עשויה להיות משמעות הלכתית משום שבמידה והוא מוגדר כצום נדחה, ניתן לדונו כצום קל יותר. בעל ה[[ראש יוסף]] כתב שמכיוון שצום גדליה מוגדר כצום נדחה, מי שיש לו ברית אינו חייב להשלים את הצום. מנגד, ה[[ט"ז]] וה[[ביאור הלכה]] {{#makor-new:ביאור הלכה תקמט א|פרשנות-שו"ע-ב"ה-או"ח|תקמט|א}} דחו את דבריו, וסברו שגם אם הצום נדחה, מכיוון שבפועל חז"ל קבעו את יומו בג' בתשרי הרי זהו תאריכו הקבוע, והוא אינו מוגדר כנדחה. | ||
==על התעניות== | |||
ב[[שולחן ערוך]] נאמר: "מצות עשה מדברי הנביאים להתענות בימים שאירעו צרות לאבותינו. ותכלית התענית היא, כדי לעורר את הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים, ומעשי אבותינו שהיו כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותם הצרות, ובזכרון הדברים האלה נשוב להיטיב, כמו שנאמר והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם. ולכן חייב כל איש לשום אל ליבו באותם הימים לפשפש במעשיו. כי אין העיקר התענית. כמו שנאמר באנשי נינוה . וירא האלהים את מעשיהם, ואמרו רבותינו ז"ל וירא את שקם ואת תעניתם לא נאמר, אלא וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. ואין התענית אלא הכנה לתשובה. לכן אותם אנשים שכשמתענים הולכים לִטַּיֵּיל, ומבלים את היום בדברים בטלים, תפסו את הטפל והניחו את העיקר. {{מקור|מתוך ספר ש"ע המקוצר סי' ק"ב|כן}} | |||
== קישורים חיצוניים == | == קישורים חיצוניים == | ||
* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/411 דיני צום גדליה] [[הרב אליעזר מלמד]] | * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/411 דיני צום גדליה] [[הרב אליעזר מלמד]] | ||
* [https://www.yeshiva.org.il/Article/729 רקע והלכות לצום גדליה] באתר ישיבה | * [https://www.yeshiva.org.il/Article/729 רקע והלכות לצום גדליה] באתר ישיבה | ||
* [ | * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/10071 רצח גדליה] ב[[ירמיהו|ספר ירמיהו]] | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:צומות]] | [[קטגוריה:צומות]] | ||
גרסה אחרונה מ־10:38, 21 בספטמבר 2020
|
|
צום גדליה (מכונה גם צום השביעי) הוא יום צום החל בג' בתשרי כזכר לרציחתו של גדליה בן אחיקם בידי ישמעאל בן נתניה וביטול השלטון היהודי בתקופת בית ראשון. הצום הוא אחד מארבעת צומות החורבן, ומתאר את השלב האחרון של גלות שארית הפליטה שנשארה בארץ לאחר חורבן הבית הראשון. יש הסוברים שגדליה נרצח בראש השנה עצמו והצום נדחה ליום ג' בתשרי, ויש הסוברים שגדליה נרצח ביום ג' בתשרי עצמו.
מקור[עריכה]
צום גדליה מוזכר בדברי זכריה הנביא שהתנבא לעולי בבל לאחרון חורבן הבית: " כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים, טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם, אֱהָבוּ".
התלמוד ירושלמי במסכת תענית מונה את צום גדליה כאחד מצומות החורבן: "צום הרביעי - זה י"ז בתמוז, שנשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל. צום החמישי - זה ט"ב (ט' באב), שבו חרב הבית בראשונה ובשנייה. צום השביעי - זה ג' בתשרי, יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם. צום העשירי - זה י' בטבת, שבו סמך מלך בבל על ירושלם. "(דף כג,ב פרק ד הלכה ה גמרא).
הרמב"ם קבע על בסיס נבואתו של זכריה כי צום גדליה, יחד עם שאר צומות החורבן, עתיד להפוך ליום טוב לעתיד לבוא, וכדבריו: "כָּל הַצּוֹמוֹת הָאֵלּוּ, עֲתִידִים לִבָּטֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ; וְלֹא עוֹד, אֵלָא שְׁהֶם עֲתִידִים לִהְיוֹת יָמִים טוֹבִים וִימֵי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה" (רמב"ם הלכות תעניות פרק ה',י"ט).
רצח גדליה[עריכה]
בספר ירמיהו מסופר כי גדליה בן אחיקם מונה על ידי מלך בבל לממונה על שארית הפליטה שנשארו בממלכת יהודה לאחר חורבן הבית הראשון. רש"י (ירמיהו לט, יד) מפרש שבניגוד לשאר יושבי ירושלים, גדליה הקשיב לעצתו של ירמיהו והסגיר את עצמו לכשדים שצרו על העיר. בעקבות נאמנותו, הפכו אותו הבבלים לנציב על שארית הפליטה שנשארה בארץ.
גדליה מבטיח לנשארים כי יוכלו לשבת בבטחון בארץ, הם וגם היהודים אשר נמלטו לארצות השכנות: "וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן, וּלְאַנְשֵׁיהֶם לֵאמֹר, אַל-תִּירְאוּ, מֵעֲבוֹד הַכַּשְׂדִּים; שְׁבוּ בָאָרֶץ, וְעִבְדוּ אֶת-מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִיטַב לָכֶם". קריאתו של גדליה נפלה על אוזניים קשובות והכתוב מתאר כי העם התעודד מהשלטון היהודי שקם שוב בארץ "וַיָּשֻׁבוּ כָל הַיְּהוּדִים מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ שָׁם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ יְהוּדָה אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה וַיַּאַסְפוּ יַיִן וָקַיִץ הַרְבֵּה מְאֹד".
לאחר שנודע לכל עם מינויו של גדליה, הגיעו אליו יוחנן בן קורח ראש הצבא היהודי שנשאר ושרי החיילים שאיתו והזהירו את גדליה כי בעליס מלך בני עמון רוצה להשבית את שארית ישראל ולכן שלח את ישמעאל בן נתניה להורגו. מלבד שליחותו של בעליס, לישמעאל בן נתניה היתה גם סיבה אישית לבצע את זממו. ישמעאל היה ממשפחת מלכי יהודה, וחשב בליבו כי לו עצמו מגיעה הזכות לשלוט ביהודה במקום גדליה בן אחיקם. גדליה סירב להאמין ליוחנן, וגם סירב לשמוע כאשר יוחנן הציע לו כי יהרוג את ישמעאל בן נתניה בסתר על מנת להגן עליו: "וַיֹּאמֶר גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כִּי שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל יִשְׁמָעֵאל". הגמרא נדה סא א אומרת כי גדליה לא רצה לקבל את האיום מכיוון שמדובר בלשון הרע, אך הגמרא קובלת על מעשיו וקובעת כי "האי לישנא בישא, אע"פ דלקבולי לא מבעי מיחש ליה מבעי" ובתרגום לעברית- לשון הרע, על אף שאין לקבל אותה- עדיין יש לחוש לה.
למרות האזהרות, גדליה הזמין את ישמעאל בן נתניה לסעודה בחודש השביעי, כאשר חלק מן המפרשים מסבירים שמדובר בסעודת ראש השנה. ישמעאל הגיע יחד עם עשרה אנשים והרג את גדליה " וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן בַּחֶרֶב וַיָּמֶת אֹתוֹ אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאָרֶץ. וְאֵת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ אֶת גְּדַלְיָהוּ בַּמִּצְפָּה וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁם אֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הִכָּה יִשְׁמָעֵאל".
כאשר נודע לעם על מותו של גדליה הם יראו מפני נקמת הבבלים וירדו מהארץ בהנהגת יוחנן בן קורח ושרי חייליו "וַיִּקַּח יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֵת כָּל שְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר הֵשִׁיב מֵאֵת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה מִן הַמִּצְפָּה... וַיֵּלְכוּ וַיֵּשְׁבוּ בְּגֵרוּת כִּמְהָם אֲשֶׁר אֵצֶל בֵּית לָחֶם לָלֶכֶת לָבוֹא מִצְרָיִם מִפְּנֵי הַכַּשְׂדִּים כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי הִכָּה יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאָרֶץ".
החשיבות ברצח גדליה[עריכה]
צום גדליה הוא אחד מארבעה צומות שקבעו חכמים והנביאים על חורבן הבית, כאשר כל אחד מהצומות מהווה שלב בחורבן. בצום עשרה בטבת מתענים על תחילת המצור על ירושלים, צום שבעה עשר בתמוז הוא על הבקעת חומות העיר ולאחריו צום תשעה באב הוא על חורבן בית-המקדש עצמו. צום גדליה מהווה את סיום התהליך כאשר לאחר מותו של גדליה גם שארית הפליטה של היהודים שנותרו בארץ ישראל התפזרו לגולה, וכדברי הרמב"ם "נכבית גחלת ישראל הנשארה, וסיבב להתם גלותן". לאחר חורבן הבית, מלך בבל הפקיד את גדליה בן אחיקם על היהודים שנותרו בארץ, ולאחר מותו הושלם באופן סופי חורבן בית המקדש הראשון.
חז"ל אמרו במסכת ראש השנה: "צום השביעי זה ג' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם. ומי הרגו? ישמעאל בן נתניה הרגו. ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו" (דף יח,ב גמרא)
מתי ארע רצח גדליה?[עריכה]
כמובא לעיל, על פי המקורות התלמודיים צום גדליה נקבע בג' בתשרי משום שביום זה גדליה נרצח כמובא בגמרא ראש השנה יח ב. מנגד, יש הסוברים שרצח גדליה היה כבר בראש השנה עצמו. הרד"ק ירמיהו מא א והאבן עזרא זכריה ח יח פירשו שגדליה הותקף בסעודת ראש השנה, וחז"ל דחו את הצום לאחר החג, וכן כתב הבית יוסף בשם רבינו ירוחם שכוונת הגמרא היא שבראש השנה נהרג ודחו את תעניתו ליום חול אורח חיים תקמט.
למועד הרצח עשויה להיות משמעות הלכתית משום שבמידה והוא מוגדר כצום נדחה, ניתן לדונו כצום קל יותר. בעל הראש יוסף כתב שמכיוון שצום גדליה מוגדר כצום נדחה, מי שיש לו ברית אינו חייב להשלים את הצום. מנגד, הט"ז והביאור הלכה ביאור הלכה תקמט א דחו את דבריו, וסברו שגם אם הצום נדחה, מכיוון שבפועל חז"ל קבעו את יומו בג' בתשרי הרי זהו תאריכו הקבוע, והוא אינו מוגדר כנדחה.
על התעניות[עריכה]
בשולחן ערוך נאמר: "מצות עשה מדברי הנביאים להתענות בימים שאירעו צרות לאבותינו. ותכלית התענית היא, כדי לעורר את הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים, ומעשי אבותינו שהיו כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותם הצרות, ובזכרון הדברים האלה נשוב להיטיב, כמו שנאמר והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם. ולכן חייב כל איש לשום אל ליבו באותם הימים לפשפש במעשיו. כי אין העיקר התענית. כמו שנאמר באנשי נינוה . וירא האלהים את מעשיהם, ואמרו רבותינו ז"ל וירא את שקם ואת תעניתם לא נאמר, אלא וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. ואין התענית אלא הכנה לתשובה. לכן אותם אנשים שכשמתענים הולכים לִטַּיֵּיל, ומבלים את היום בדברים בטלים, תפסו את הטפל והניחו את העיקר. (מתוך ספר ש"ע המקוצר סי' ק"ב)