קבוע

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגדרה[עריכה]

במקרה שהספק התעורר במקום התערובת, הכרעות מסוימות לא מועילות, והדין נשאר כמחצה על מחצה (אלא רק אם הספק התעורר לאחר שהפרט פרש מהתערובת) (הסוגיא בכתובות טו.).

לדוגמא, תשע חנויות מוכרות שחוטה ואחת מוכרת נבילה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח, כיוון שהספק התעורר במקום הקביעות, כלומר במקום התערובת - אין הולכים בו אחר הרוב אלא דינו כספק, ואסור (פסחים ט:).

המושג ההפוך הוא פריש, כלומר שהספק התעורר לאחר שהפרט פרש מהתערובת. כגון אם מצא בשר ברחוב ואינו יודע מהיכן הגיע, שהוא פרש מהתערובת ("פריש") - כן הולכים אחר הרוב, ומותר (פסחים ט:).

מקור וטעם[עריכה]

מקורו של דין קבוע לדעת חכמים הוא מהפסוק בפרשת גלות (דברים יט-יא) "וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת", ופירשה הגמרא (כתובות טו.) שדורשים מ"וארב עליו" שהזורק אבן לתוך קבוצה - כותי אחד ותשעה ישראלים - והרג אחד מהם פטור, ואין בו דין רוב משום שהוא קבוע (ונחלקו המפרשים (הביאם הגר"ש שקאפ כתובות טו ד"ה ובהא דילפינן) בביאור המקרה: יש אומרים שמכוון להרוג אחד מסוים מהם ורק מסופק האם הוא [[ישראל]] או [[כותי]], ויש אומרים שלא מכוון לאף אחד מסוים, ומסופק במי בכלל יפגע). רבי שמעון דורש מהפסוק "וארב לו וקם עליו" דרשה אחרת (שצריך כוונה להורגו (כתובות טו.)), ובמקור דין קבוע לשיטתו נחלקו הראשונים לשלוש דעות:
  1. התוספות (כתובות טו. ד"ה פרט) נשארו עליו בתימה.
  2. [[הר"ר ישעיה]] (בשיטה מקובצת כתובות טו.) כתב שנלמד מ"וארב לו" כרבנן.
  3. הר"ן (בשיטה מקובצת שם) כתב שלשיטתו דין קבוע הוא רק מדרבנן.

בטעמו של דין קבוע כתב הר"ן שדין קבוע הוא חידוש (והוכיחו מכך שהוא סובר שרוב הוא סברא של בירור, ולכן מסברתו היה צריך תמיד ללכת אחר הרוב[1]) (פרי משה רוב א-ב). אך הקובץ שיעורים (בבא בתרא פו) כן מצא לזה טעם, והוא שדבר קבוע נחשב שהוא נפרד מהרוב, ולכן אין הולכים בו אחר הרוב (כדין שניים האחרונים - כלומר שהיה רוב ולקחו מהתערובת פרטים עד שנשארו רק שני פרטים וכעת כבר אין רוב - אין הולכים אחר הרוב)[2].

במהות דין קבוע נחלקו האחרונים: הפרי מגדים והקובץ שיעורים (כתובות מ, ובקובץ ביאורים שב שמעתתא כא) כתבו שגם בקבוע נחשב עדיין שיש רוב, ורק לא הולכים אחריו. אך הגר"ש שקאפ (כתובות טו בתחילתו ד"ה ועל, והביא שם את הפרי מגדים) כתב שנחשב שמספרו כמחצה על מחצה ממש, וממילא אין בכלל רוב.

דינו הוא כמחצה על מחצה בין לקולא בין לחומרא ((ש"ך יו"ד קי-טו) לגבי רובא דאיתא קמן).

בהכרעות שונות[עריכה]

בסעיף זה נפרט מה הדין בכל הכרעה בקבוע - מתי ההכרעה מועילה ומתי דינה נשאר כמחצה על מחצה:

רובא דאיתא קמן מפורש בגמרא (פסחים ט:) שלא מועיל בקבוע, ודינו כמחצה על מחצה.

רובא דליתא קמן כן מועיל בקבוע (שיטה מקובצת כתובות טו., שו"ת רעק"א מהדורא תנינא קג-יא, שערי יושר ד-יב, קובץ ביאורים שב שמעתתא ה). אך הגר"א וסרמן (קובץ שיעורים בבא בתרא פו) חילק שזה רק ברוב בטבע, כרוב בהמות כשרות, אך רוב שאינו בטבע, כרוב מצויין אצל שחיטה מומחין - בקבוע יהיה כמחצה על מחצה(.)

עד אחד כן מועיל בקבוע (קובץ ביאורים שב שמעתתא ה).

קרוב, חזקה דמעיקרא וספק ספיקא בקבוע, נחלקו בהם האחרונים לארבע דעות (בכל זה דן הפרי משה רוב יא-ג):
  1. הגר"ש שקאפ (כתובות טו ד"ה עוד חקר) כתב שהקרוב והחזקה דמעיקרא יועילו, ודין קבוע נאמר רק ברובא דאיתא קמן. וביאר שקבוע מועיל רק ברוב, כי כל מהותו של דין קבוע היא לומר שנחשב כאילו הוא כמחצה על מחצה ממש[3], וממילא אין רוב, אך בקרוב סברא זו לא שייכת (יש להעיר שלגבי ספק ספיקא לא דן שם).
  2. גם הקובץ ביאורים (שב שמעתתא ה) כתב שהקרוב, החזקה והספק ספיקא יועילו, אך הביא טעם אחר לזה שקבוע שייך רק ברוב - על פי דברי הר"ן שקבוע הוא חידוש, ולכן לא לומדים ממנו[4].
  3. החוות דעת (קי חידושים יב) חולק וסובר שהקבוע כן מועיל וכמחצה על מחצה דמי גם בקרוב, חזקה דמעיקרא וספק ספיקא.
  4. הפרי מגדים (מובא בקובץ ביאורים שם) מסתפק בזה.מוחזק בקבוע, הקובץ ביאורים (שב שמעתתא ה) הוכיח שמוחזק מועיל גם בזה.

ביטול ברוב בקבוע, דעת הפר"ח שהביטול יועיל, אך לדעת הכרתי ופלתי זו מחלוקת ראשונים (הביאם השערי יושר ג-ו ד"ה ובעיקר, ונראה שנחלקו האם ביטול ברוב הוא מדין רוב בספיקות, שקבוע מועיל בו)[5].

פרטי הדין[עריכה]

במקרה שהפרט לא פרש ממקומו אך השתנתה צורתו, כגון שחתכו אותו, נחלקו האם נחשב פריש או קבוע (בינת אדם שער הקבוע י, ואפשר שנחלקו בשאלה היסודית האם שינוי מקום החפץ נחשב כשינוי החפץ עצמו, שא"כ יש לדמות את פריש - שינוי המקום - לשינוי הצורה).

אנשים[עריכה]

בגוי המנחת חינוך סתר עצמו האם נאמר בו דין קבוע (ב-ג [יב] ד"ה אך גוף קושיית: יש בו דין קבוע, עח-ה [ז] ד"ה ולפי מה שכתבנו: אין בו דין קבוע).


הערות שוליים[עריכה]

  1. הבאנו את המחלוקת בזה בערך רובא דאיתא קמן#מקור_וטעם ד"ה בטעמו.
  2. אמנם יש חולקים וסוברים שהולכים אחר הרוב גם בשניים האחרונים, הובאו בערך רובא דאיתא קמן#פרטי_הדין ד"ה שניים האחרונים.
  3. ויש חולקים עליו, כדלעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במהות.
  4. אך לעיל בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה בטעמו) הבאנו שיש דעה שאינו חידוש.
  5. הבאנו מחלוקת בזה בערך ביטול ברוב#מקור_וטעם ד"ה בטעמו.