קטורת

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תערובת של מיני בשמים שהיו מקטירים פעמיים בכל יום, בבוקר ובבין הערביים, על מזבח הזהב שבהיכל, וביום הכיפורים - גם בקודש הקודשים.


מצות עשה להקטיר קטורת על המזבח פעמיים בכל יום, בבוקר ובבין הערביים. גם עצם עשיית הקטורת, לדעת רבים, היא מצות עשה.


הקטורת היתה עשויה מאחד עשר סממנים, והם: צרי (נטף), צפורן (שחלת), חלבנה, לבונה, מור, קציעה, שבולת נרד, כרכום, קושט, קלופה, קנמון. לסממנים אלו יש משקל מדוייק.


על סממנים אלו מוסיפים: מלח סדומית, כיפת הירדן, ועוד עשב מסויים מעלה עשן, שהיה ידוע רק לאנשים מסויימים.


היתה מגילה מיוחדת, הנקראת: "מגילת סממנין", בה היו כתובים השמות והמתכונים של סממני הקטורת. רבי יוחנן בן נורי מספר: "פעם אחת מצאתי זקן אחד ומגילת סממנין בידו. אמרתי לו: מאין אתה? אמר לי: מבית אבטינס אני (ממשפחת עושי הקטורת). - ומה בידך? אמר לי: מגילת סממנין. - הראהו לי. אמר לי: כל זמן שבית אבא היו קיימין לא היו מוסרים אותה לכל אדם, ועכשיו הרי היא לך והזהר בה" (יומא לח, א).


דינים רבים נאמרו בקטורת. ביניהם: אסור לתת לתוכה דבש, אסור להחסיר אחד מסממניה, אסור לעשות כמתכונתה כדי להריח בה.


בזמן הקטרת הקטורת, פורשים כל העם מן ההיכל וגם מבין האולם ולמזבח.


עבודת הקטורת היתה חביבה ביותר על הכהנים, מפני שהיא מביאה עושר וברכה לעוסק בהקטרתה. ראה ערך: חדשים לקטורת בואו והפיסו.