קרב בית זכריה

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
קרבות החשמונאים
קרב מעלה לבונה
קרב בית חורון
קרב אמאוס
קרב בית צור
קרב בית זכריה
קרב כפר שלם
קרב חרשה
קרב אלעשה


קרב בית זכריה היה הקרב החמישי במרד החשמונאים. היה זה הקרב הגדול ביותר ונהרג בו אחיו של יהודה המכבי - אלעזר - לאחר שנדרס על ידי פיל. המניע של ליסיאס, אשר היה כבר תחת פיקודו של יורשו של אניוכוס אפיפנס, היה להגיב להזמנת היוונים הירושלים. אלו פנו אליו בטענה כי "ועתה אם לא תעצור אותם וגבה רוחם עוד מקדם עד אשר לא תוכל להם " [1]. היהודים מתחזקים בירושלים ופוגעים באלא שעדיין נותרו נאמנים למלכות יוון.

הקרב היה ב"בית זכריה" - מקום ששמו נשמר בחורבה בלב גוש עציון של היום, בין אלון שבות לבין ראש צורים בשנת 164 לפנה"ס.

ההכנות לקרב[edit]

בפעם הזאת מחליט ליסיאס להתכונן היטב למערכה. הוא מגייס חיילים שכירים מהמלכים עימם הוא כרת ברית וכן "ומאיי הים". כך עמדו לרשותו 100,00 חיילים רגליים, 20,000 פרשים והחידוש: 32 פילים. הם הביאו עמם כלים לפריצת חומות של ערים מבוצרות.

המערכה[edit]

אלעזר הורג את הפיל - תחריט עתיק - ויקישיתוף, Mattes

בסיס היציאה היה שוב ארץ אדום. הצבא הטיל מצור על בית צור ויהודה המכבי החליט לסגת מהעיר לכיוון "בית סוחרה" - היום העיירה הערבית בית סחור. שר הצבא היווני נקט בתכסיס, הוא התיז על הפילים "דם ענבים ומיץ פרי" - כדי לעורר אותם. הוא שלח את הפילים קדימה, מול צבא יהודה המכבי, כאשר מאחורי כל פיל היו :"אלף איש רגלי לבושי שריונות ברזל וכובע נחושת בראשם, וחמש מאות איש בחור רוכבים בסוסים." לפי התיאור ההשפעה של הייתה רבה :"ויהי בצאת השמש, וזרח עלי מגיני הזהב והנחושת, ויאירו פני ההרים מסביב ומראיהם כיקודי אש. ויסע מקצת חיל המלך על ההר ומקצתו מתחת בשפלה, וילכו לאיטם במערכה. כל השומע צללו אוזניו מקול ענות ההמון במסעם ומקול צלצל כל כלי המלחמה במחנה הגדול והנורא הזה." [2]

אלעזר המכבי, המכונה: החורני, החליט לנסות להתמודד עם הצבא היווני. הוא בחר בפיל, אשר נראה גדול ועם ציוד מיוחד עליו - הוא סבר כי עליו יושב המלך. "וישלך את נפשו מנגד למען הציל את עמו ולעשות לו שם עולם בארץ. וירוץ כגיבור בתוך גדודי האויב וחרבו אכלה בשר ימין ושמאל. ויבוא עד הפיל ויכרע בין ברכיו וידקרהו, וייפול הפיל עליו וימות, ובנפלו המית גם אותו. ". צעדו לא עזר והצבא היווני המשיך להתקדם לעבר ירושלים.

ליסיאס הגיע לעיר, הטיל מצור על בית המקדש. השנה היית גם שנת שמיטה והלחם אזל בעיר ובארץ יהודה.בעיר נותרו מעט אנשים. אך בינתיים שר הצבא היווני החליט לשוב לבירתו, עקב סכסוך בין יורשי המלך. בטרם יצא כרת הסכם עם הנצורים בטענה:" לכן נתנה יד לעם הזה, ונעשה שלום להם, ונאות להם כי ילכו בחוקותם כמשפטם. כי כל מלחמתם וכל רוגזם עלינו, עקב אשר הפרענו אותם מעבודת אלוהיהם." [3] אך כאשר היהודים יצאו מהעיר, הוא הפר את ההסכם וציווה להרוס את חומות ירושלים.

קישורים חיצוניים[edit]


הערות שוליים[edit]

  1. ספר חשמונאים,ו',כ"ט
  2. שם, מ'-מ"ג
  3. שם, נ"ז-ס"ו