קרשי המשכן

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קרשים מצופים זהב שמהם הורכבו קירות המשכן.

קירות המשכן הורכבו מארבעים ושמונה קרשים של עצי שיטים.

גודלם[עריכה]

אורך הקרש - עשר אמות. רוחב הקרש - אמה וחצי. עובי הקרש - אמה אחת[1].

ציפויים[עריכה]

קרשי המשכן היו מצופים זהב. ציפוי הזהב נעשה על ידי שרידדו לוחות דקים מזהב כמידות הקרשים, ולוחות אלו חוברו אל הקרשים על ידי מסמרות עשויות זהב. שתי טבעות חלולות חוברו אל כל קרש על פני רוחבו, בצד הפונה כלפי חוץ. טבעת אחת במרחק שתיים וחצי אמות מראש הקרש, וטבעת שנייה במרחק שתיים וחצי אמות מתחתית הקרש. הטבעות צופו בזהב וחוברו אל הקרשים על ידי מסמרות זהב. בתוך טבעות אלו הושחלו בריחים, שהם מוטות ארוכים עשויים מעצי שיטים. הבריחים, שהיו על הקרשים מבחוץ, צופו בזהב. ולא שהיה הזהב מודבק על הבריחים, אלא שעשו שני חצאי קנים של זהב, שאורכן אמה וחצי, ושני חצאי קנים אלו הוכנסו לתוך הטבעות, ולתוכן הוכנסו הבריחים."והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה" (שמות כו, כג). הבריח התיכון הוא מוט ארוך של עצי שיטים, שהוכנס לתוך הקרשים מבפנים, בתוך נקב מפולש שהיה בתוך עובי הקרשים באמצעם. מוט זה חיבר את כל הקרשים מבפנים.לאחר שהעמידו את שלושת הקירות של המשכן, הכניסו לתוכן את הבריח התיכון, שאורכו היה שבעים אמות. בגמרא (שבת צח) מבואר, כי הכנסת הבריח התיכון לקרשים נעשתה בדרך נס, שכשהגיע הבריח לקצה הקיר, היה נכפף מעצמו ופונה לנקב המפולש שבקיר השני, וכן בקיר השלישי[2].הבריח התיכון היה גם הוא מצופה בזהב כמו הבריחים החיצוניים, כלומר, שהוא היה מצופה בשני חצאי קנים של זהב שהוכנסו לתוך הנקב המפולש שבתוך עובי הקרשים, ולתוכן הוכנס הבריח התיכון.בעובי הקרש, היו בולטות כמין שתי יתדות קטנות, אחת מעל הבריח התיכון, ואחת מתחתיו. בליטות אלו נכנסו בנקבים מקבילים שהיו בקרש שלידו. באופן זה השתלבו הקרשים זה בזה כמו שנאמר: "משלבות אשה אל אחותה".שתי ידות (יתדות) היו לכל קרש למטה, באמה התחתונה. עשיית הידות בקרש היתה באופן זה: היו חורצים בקרש עצמו, באמה התחתונה, רבע אמה מכל צד, ובאמצע הקרש, באמה התחתונה, חרצו ברוחב חצי אמה. וכך נשארו שתי יתדות שרוחב כל אחד מהם רבע אמה, עובי כל יתד - חצי אמה, וגובה כל יתד - אמה אחת.שתי הידות של כל קרש נכנסו לתוך שני אדני כסף חלולים, שהם היו הבסיס לקרשים.מניין האדנים לכל קרשי המשכן - תשעים וששה. אורך כל אדן - אמה אחת. גובהו - אמה. רוחבו - שלושת רבעי אמה.כל אדן היה חלול. רוחב החלל - רבע אמה. אורך החלל - חצי אמה. נמצא איפוא כי דפנותיו של כל אדן היה רבע אמה מכל צד.בצד צפון ובצד דרום של המשכן, עמדו, בכל צד, עשרים קרשים. כל קרש, רוחבו: אמה וחצי. נמצא איפוא כי אורך כל הקרשים - שלושים אמות.מניין האדנים בצד צפון - ארבעים, שני אדנים תחת כל קרש. וכן בצד דרום היו ארבעים אדנים - שני אדנים תחת כל קרש.בקיר הצפוני, וכן בקיר הדרומי, היה מבחוץ ארבעה בריחים של עצי שיטים מצופים בזהב, שהוכנסו לתוך הטבעות שהיו על הקרשים מבחוץ. שני בריחים היו במרחק שתי אמות וחצי מראש הקרשים, ושני בריחים היו במרחק שתי אמות וחצי מתחתית הקרשים. נמצא איפוא כי חמש אמות הפרידו בין הבריחים העליונים לבריחים התחתונים.בצד מערב של המשכן עמדו שמונה קרשים. הקיר המערבי של המשכן חובר מלמעלה אל הקיר הצפוני והדרומי על ידי טבעות שנכנסו לתוך החריצים שבראשי הקרשים.בצד מערב של המשכן, היו ששה עשר אדני כסף. שני אדנים תחת כל קרש.לכל קרש מקרשי המשכן, עשו בראשו שני חריצים בעומק אמה אחת וברוחב אצבע. בחריצים אלו הוכנסו טבעות זהב[3]. כל טבעת הוכנסה בחריץ של קרש זה ובחריץ שבקרש שלידו. באופן זה הצמידו הטבעות את הקרשים זה לזה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. . כן דעת רבי נחמיה הסובר שעובי הקרש לכל אורכו היה אמה אחת. לעומתו סובר רבי יהודה שעובי כל קרש למטה היה אמה אחת, והיה הולך ונעשה צר, עד שלמעלה היה כעובי אצבע.
  2. . ברם, בברייתא דמלאכת המשכן מבואר, כי הבריח התיכון לא היה אורכו שבעים אמות, אלא שלכל קיר הכניסו בריח תיכון בפני עצמו.
  3. . כן מבואר בברייתא דמלאכת המשכן. ברם, ברמב"ן מבואר, שלא הקפיד הכתוב שיהיו דווקא של זהב, ואפשר היה לעשותן גם מכסף.