ראובן

מתוך ויקישיבה
(הופנה מהדף ראובן בן יעקב)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 ערך זה עוסק בראובן בן-יעקב. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ראובן (פירושונים)

סמל ראובן - אבן אודם (ראו להלן), צבע דגלו אדום, ומצוירים עליו דודאים, שמסמלים את מסירותו לאימו - מתוך ויטראז מבית כנסת זיכרון משכן שילה

ראובן או ראובן בן יעקב הוא אחד משבטי ישראל, בנם הבכור של יעקב אבינו ולאה אימנו.

לידתו ושמו[עריכה]

לפי המדרש, ראובן נולד בי"ד בכסליו, שנת 2,193 לבריאת העולם, שהיא השנה השמינית להיות יעקב בחרן. ראובן נפטר בגיל מאה חמשים וחמש שנים‏[1].

ראובן נקרא בשמו לפי שאימו אמרה:"... כִּי-רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי" (ספר בראשית, כ"ט,ל"ב). ואונקולוס מתרגם:"אֲרֵי אֲמַרַת, אֲרֵי גְּלֵי קֳדָם יְיָ עֻלְבָּנִי אֲרֵי כְּעַן, יִרְחֲמִנַּנִי בַּעְלִי" , דהיינו: אלוקים ראה את עלבוני ועגשיו ירחם עלי בעלי. מדרש רבה כתב: "אמר רבי יוסי בר חנינא:שמותיהן נאים ומעשיהן נאים, אלו השבטים: ראובן, ראו בן בין הבנים. רש"י מוסיף על ד"ה ותקרא שמו ראובן - רבותינו פירשו: אמרה (לאה): ראו מה בין בני לבן חמי (עשיו) שמכר הבכורה ליעקב, וזה (ראובן) לא מכרה ליוסף ולא ערער עליו, ולא עוד שלא ערער עליו אלא שביקש להוציאו מן הבור (את יוסף).

במסכת ברכות מובאת גירסה מפורטת יותר:" אמר רבי אלעזר: אמרה לאה "ראו מה בין בני לבן חמי (על שם העתיד קראה שמו): דאילו בן חמי, אף על גב דמדעתיה זבניה לבכירותיה, דכתיב (בראשית כה,לג) "ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו" וימכר את בכרתו ליעקב - חזו מה כתיב ביה: (בראשית כז,מא) וישטם עשו את יעקב "על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי", וכתיב (בראשית כז,לו) ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים [את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי ויאמר הלא אצלת לי ברכה].

ואילו בני, אף על גב דעל כרחיה שקליה יוסף לבכירותיה מניה, דכתיב (ספר דברי הימים, א', ה',א') "ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתיחש לבכרה] - אפילו הכי לא אקנא ביה, דכתיב (בראשית ל"ז,כ"א) וישמע ראובן ויצילהו מידם ויאמר לא נכנו נפש. (שם, ז',ב').

סמל השבט[עריכה]

Carnelian sard - ויקישיתוף:צילם:Hyperdeath - עוד תמונות ל"אדם" אפשרי ראו למטה בגלריה

ראובן היה מְפֻתָּ‏‏‏ח על אֹדֶם [2] בחשן משפט. רבינו בחיי משער כי האבן היא רובי"ן (סמקן)והוא גדל במקומות ידועים בים. הוא סלע גדול ומוצאון כמוצא הכסף טכמוצא הזהב והסלע. והמוצא הוא:בלאש"ו,ורובי"נו. שנייהם מין אחד וחתיכה אחת. אלה שהרובי"ן הוא אדום בתכלית וכן תרגומו:סמקן. "האבן היא עשויה כמין ענפים שבולטים ממנו ונמשכים ממנו".

שם האבן קרוב לשם ראובן, היות והיא סימלו. צבעו האדום של האבן הביא לכך שהיא ניתנה לראובן. הסיבה לכל הייתה שהאדימו פניו בחטא, כשבלבל יצועי אביו והודה ולא בוש.

סגולת האבן היא שכל אשה הנושאת אותו אינה מפלת לעולם וטוב למקשה לולד. ואם שוחקין ומערבבין אותו באכילה ושתייה יועיל הרבה להריון כדודאים שמצא ראובן שהם דמות אדם. ועל כן נקרא אודם, ונכתב אדם חסר וי"ו להורות על אדם, שהמקרא יורה עצמות האבן (שנקרא אדם) והמכתב יורה על פעולתו. ועל זה היה ראובן מפותח על אודם.

  • תרגום אונקלוס מתרגם סמקן מלשון "הסמקה", כפי שמופיע בתרגום [3]: "סדרא קדמאה, סמקן ירקן וברקן".
  • Sardion – אצל "יוסף בן מתתיהו" ב"מלחמת היהודים" וב"תרגום השבעים".
  • גם החוקר הרומאי "פליניוס הזקן"], בן המאה הראשונה לספירה, מזהה את האודם כ: Sardius.
  • גם בעברית המודרנית משמש רובי כתרגום מקובל לאודם המקראית, אם כי קיימת טענה שלא ייתכן שהעברים הקדומים הכירו את ה-Ruby.[4]

קורות חייו[עריכה]

בתורה מסופר לראשונה על ראובן בפרשת ויצא, שמצא דודאים בשדה, והביא אותם ללאה אמו‏[5].

בפרשת וישלח מסופר על ראובן שבלבל את יצועי אביו: "וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר" (בראשית, לה, כ"ב). על כך אומר ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן: כל האומר ראובן חטא, אינו אלא טועה, שנאמר: 'ויהיו בני יעקב שנים עשר', מלמד שכולם שקולין כאחד. אלא מה אני מקיים 'וישכב את בלהה פילגש אביו'? מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה (שבת, נה, עב). הרב מרדכי סבתו במאמרו אגרת רחום כתב : "נמצא, כי לדעת ר' יונתן תיאר המקרא את מעשהו של ראובן לא על פי התרחשותו ההיסטורית אלא על פי הערכתו המקראית. אין אנו דנים כעת אם מאמר זה הוא פשט או דרש, ומה הייתה כוונת הדרשן. אפשר, כי מאמר זה הוא דרש בלבד ; אף על פי כן עומדת מאחרי דרשה זו התפיסה כי המקרא מתאר לעתים עובדות לפי הערכתן ולא לפי התרחשותן"[6]

עוד אומר ר' שמעון בן אליעזר:"עלבון אמו תבע,אמר: אם אחות אמי היתה צרה לאמי - שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי! עמד ובלבל את מצעה (מסכת שבת,נ"ה,ב'). הוא לא היה מוכן כי לאחר מות רחל ינתן היתרון לשפחתה ולא לאמו.

חז"ל התייחסו בהבנה למעשה ראובן ובמסכת מגילה נאמר:"מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם". מפני כבודו של ראודן שכן בדברים כפשוטם עלולים להיות לו לביזיון.

מעשהו האחרון של ראובן מוזכר בקשר לירידה למצרים. הוא אמר לאביו כי ימית את שני בניו אם בנימין לא יחזור. על כך אמרו חז"ל:" אמר יעקב לראובן: בכור שוטה! וכי בניך הם ולא בני ! (רש"י)

ברכותיו[עריכה]

יעקב אבינו מברך את ראובן:"רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז.פַּחַז כַּמַּיִם אַל-תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה" (מ"ט,ג'-ד'). כבודו בתור בכור נשמר. אך בכל זאת הוא מאבד ממעמדו. רש"י מבאר: יתר שאת - " ראוי היית להיות יתר על אחיך בכהונה, לשון נשיאות כפים: ויתר עז - "במלכות, כמו (ספר שמואל א', ב', י') "ויתן עז למלכו" - בברכת חנה.

ומי גרם לך להפסיד כל אלה. פחז כמים - "הפחז והבהלה אשר מהרת להראות כעסך, כמים הללו הממהרים למרוצתם, לכך, אל תותר -אל תתרבה ליטול כל היתרות הללו שהיו ראויות לך.

מעמדו בתור הבכור למשפחה נשמר, גם לאחר שספג בקורת על התנהגותו. וכך נאמר גם בספר בראשית :"בְּנֵי לֵאָה בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן ...(ל"ה,כ"ג). וגם בספר שמות:"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה - יעקב ובניו - בכֹר יעקב ראובן".

בספר דברי הימים מוסבר מדוע הפסיד את הבכורה ל בני יוסף וליהודה:"וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר-יִשְׂרָאֵל כִּי-הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן-יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה. ב כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ וְהַבְּכֹרָה לְיוֹסֵף.(א',ה'א'-ב') משה רבינו מברך את שבט ראובן בברכה קצרה:"יְחִי רְאוּבֵן וְאַל-יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר" (ספר דברים ל"ג,ו'). חז"ל מפרטים: "ראובן הודה ולא בוש. מה היה סופו נחל חיי העולם הבא ? ... אלא ראובן מנלן דאודי דא"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן מאי דכתיב (דברים לג) יחי ראובן ואל ימות (דברים לג) (מסכת סוטה,ז',ב')

נבי רובין[עריכה]

נבי רובין - המקור:ויקיפדיה, צילם :מיכאלי

המוסלמים יוחסו לראובן מבנה של קבר המצוי בחולות פלמחים, סמוך לראשון לציון. מסביב לקבר נהגו להתכנס ערבים רבים אך גם יהודים מעטים. מעל לפתח החדר כתובת ערבית מן התקופה הממלוכית חקוקה באבן: "בשם אללה הרחמן, הרחום. ציווה לבנות הקבר המבורך הזה, הוד מעלתו הנעלה סייף א-דין תמראז אלמודי אלאשרפי, מושל מחוז עזה, על נביא אללה רובין השלום".

יהודה זיו, חוקר ארץ ישראל, כתב במאמרו על "זבולון לחוף ימים" - עם רוב אחיו אשר עוסק ב"קברות אנשי שם מהמקרא" [7]] : "בין בת-ים לאשדוד, בחולות שעל גדתו השמאלית של נחל-שורק, נהגו בעבר ערביי יפו וכפרי-הדרום להתקהל בהמוניהם מדי שנה, כתום האסיף, לחגיגת נבי-רובין - הוא ראובן, בכור יעקב, שקברו נשקף על כל סביבותיו בזכות הצריח הנישא בצידו (הנחל, אף הוא, מכונה בערבית "ואדי-רובין").

למרבה הפלא, לא הפריעה מעולם לאיש מן החוגגים העובדה, כי נבי-רובין קבור, על פי המסורת, בשני מקומות נוספים: בכפר בעל אותו שם, שישב בשעתו על גבול הצפון, בין שומרה לאבן-מנחם של היום ובכפר רבא שלרגלי הר בזק, בצפון-מזרחו של השומרון."

דעה נוספת למקום קבורתו של ראובן מובאת ב"צוואת ראובן":"וימת ראובן אחרי אשר ציווה לבניו את הדברים האלה. וישימוהו בארון עד העלותם אותו ממצרים ויקברוהו בחברון במערת המכפלה במקום קבורת אביו"

נחלת שבט ראובן[עריכה]

ערך מורחב - נחלת שבט ראובן

נחלת שבט ראובן מוגדרת בתור : "אֶרֶץ סִיחוֹן ואֶרֶץ מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן" (ספר נחמיה, ט' כ"א). תאור הנחלה בספר יהושע מורכב מערים - המוקפות חומה, מהחצרות - שאינן מוקפות חומה ומתחומים גאוגרפיים. תחום נחלת השבט, בגבולותיו הטבעיים, הם: בצפון - [[נחל חשבון - הגבול הדרומי של נחלת שבט גד, במערב ים המלח, בדרום נחל ארנון ובמזרח - המדבר וארץ בני עמון. לשם הגדרת התחומים הגאוגרפיים בנחלת השבט מובאים מונחים ייחודיים כמו: "וְכָל הַמִּישֹׁר", "בְּהַר הָעֵמֶק" - שטח ההר היורד בתלילות לעמק, "אַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה" -שהם המורדות המערביים של עבר הירדן לים המלח ו"הירדן והגבול" שהם בקעת הירדן. מלבד ממלכות סיחון ןארץ חשבון, כלולה בנחלה גם מקום מושבם של "נְסִיכֵי סִיחוֹן" -אשר הזמינו את בלעם לקלל את עם ישראל.

בתחום שבט ראובן נקבעה עיר מקלט ראשונה. במסכת מכות מבאר ר' תנחום בר חנילאי :"מפני מה זכה ראובן להימנות בהצלה תחילה, שנאמר: "וישמע ראובן ויצלם מידם".

פרטים שונים מובאים על גורלו של השבט בספר דברי הימים (ה',ו' עד י"ח)

  1. בְּאֵרָה בְנוֹ אֲשֶׁר הֶגְלָה תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשֻּׁר הוּא נָשִׂיא לָראוּבֵנִי:
  2. וּבֶלַע בֶּן-עָזָז בֶּן-שֶׁמַע בֶּן-יוֹאֵל הוּא יוֹשֵׁב בַּעֲרֹעֵר וְעַד-נְבוֹ וּבַעַל מְעוֹן:
  3. וְלַמִּזְרָח יָשַׁב עַד-לְבוֹא מִדְבָּרָה לְמִן-הַנָּהָר פְּרָת כִּי מִקְנֵיהֶם רָבוּ בְּאֶרֶץ גִּלְעָד.
  4. וּבִימֵי שָׁאוּל עָשׂוּ מִלְחָמָה עִם-הַהַגְרִאִים וַיִּפְּלוּ בְּיָדָם וַיֵּשְׁבוּ בְּאָהֳלֵיהֶם עַל-כָּל-פְּנֵי מִזְרָח לַגִּלְעָד

יוצא מכאן כי תחום מושבו של השבט היה רחב ביותר.

שבט ראובן היה השבט הראשון שהוגלה ומאז פסקו היובלות (מסכת ערובין, ל"ב,ב').


ראובן כמנהיג[עריכה]

הרב בנימין לאו במאמר בעתון "הארץ" בנושא פחז כמים אינו מנהיג מנסה למרות הרגישות שלו ותחושת האחריות הוא מודח מהמנהיגות " "מצפים ליותר. רוצים להישען עליו כמו על סלע ולא לזרום אתו כמו נחל."

  • מעשה בלהה - מסכת מגילה קובעת שהפסוק המתאר את מעשיהו לא ישמיע המתורגמן לקהל השומעים. הקהל, שהיה ברובו דובר יוונית ולא עברית, לא הבין את המלים שלא תורגמו לשפתו. "זו צנזורה בעלת מגמה חינוכית, שבוחרת בעיצוב הדעת דרך טקסטים נבחרים." רש"י מוצא דרך אחרת להציג את המעשה:" "וישכב - מתוך שבלבל משכבו מעלה עליו הכתוב כאלו שכבה". ראובן רק שם את כלי המיטה של אביו באוהל אמו לאה.
  • מעשה בדודאים - ראובן (על פי המדרש בסך הכל בן ארבע), קולט ברגישות את יסורי אימו. הוא מביא את הדודאים. מה הייתה כוונתו של ראובן הרמב"ן סבור כי הביאם לריח טוב המדרש טוען כי שחשב על סגולתם ועל אפשרות השימוש בהם לעורר את החשק .
  • מכירת יוסף - הוא מבקש לקחת אחריות, אך אינו מצליח. הוא מציע לאחים, המבקשים להמית את יוסף, להשליכו אל הבור ותיכנן להצילו לאחר שיסתלקו מן המקום. אך יוסף נמכר עוד לפני שחזר ראובן אל הבור.
  • ערבות הבנים - ראובן מציע ליעקב שאם בנימין לא יחזור, אהרוג את שני בני, נכדיך ? על זה אומר המדרש שתי מלים: "בכור שוטה".


אבני חן ומינרלים המיוחסים לאודם - סמל השבט[עריכה]

המקור:ויקישיתוף

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]


הערות שוליים[עריכה]

  1. ילקוט שמעוני, פרשת שמות
  2. ספר שמות כ"ח,י"ז
  3. שמות כ"ח
  4. המהדורה המקוונת של אנציקלופדיה בריטניקה
  5. "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר-חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל-לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל-לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ" בראשית ל',י"ד
  6. הוא מצטט את עמוס חכם:"העיר על כך ע. חכם במאמרו, אמונה תמימה לעומת מחקר מדעי בפרשנות המקרא, בתוך הגות במקרא - מאסף למחשבה יהודית, ירושלים, תשמ, עמ' 122.
  7. פורסם במתוך "טבע וארץ" תמוז-אב תשמ"ו, יולי-אוגוסט 1986 , חוברת 285 בהוצאת החברה להגנת הטבע, מערכת טבע וארץ


בני יעקב

ראובן, שמעון, לוי, יהודה

יששכר, זבולון, דן, נפתלי

גד, אשר, יוסף, בנימין

דינה