רבי ישראל מרוז'ין

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי ישראל פרידמן מרוז'ין
Rujin.jpg
ה"אוהל" מעל קברו של רבי ישראל בסדיגורא
תאריך לידה ג' בתשרי, צום גדליה תקנ"ז
מקום לידה פרוהוביטש
תאריך פטירה ג' בחשוון תרי"א
סדיגורא
חסידות רוז'ין
הבא רבי שלום יוסף פרידמן מסדיגורא, לאחר פטירתו- רבי מרדכי שרגא פייביש מהוסיאטין (חסידות הוסיאטין), רבי אברהם יעקב הראשון מסדיגורא (חסידות סדיגורא), רבי מנחם נחום משטפנשט (חסידות שטפנשט), רבי דוד משה מטשורטקוב (חסידות טשורטקוב)
תחילת כהונה תקע"ג
אב רבי שלום שכנא מפרוהוביטש
אם חווה

רבי ישראל פרידמן מרוז'ין (מכונה הריז'ינר או בעברית הרוז'יני, בקרב חסידי רוז'ין מכונה לפעמים הסבא קדישא מרוז'ין) היה מגדולי אדמו"רי החסידות בכל הדורות, מייסד שושלת חסידות רוז'ין הענפה.

תולדות חייו[עריכה]

נולד בצום גדליה, ג' בתשרי תקנ"ז לרבי שלום שכנא מפרוהוביטש, בנו של רבי אברהם המלאך בנו של המגיד ממזריטש. כבר בהיותו ילד, גדולי החסידות שיבחו את גדולתו וצדקותו (בהם: רבי לוי יצחק מברדיטשב,רבי שניאור זלמן מלאדי, רבי חיים מצאנז,ובמיוחד רבי אברהם יהושע העשל מאפטא, רבי מאיר מפרמישלן, רבי מרדכי מטשרנוביל, רבי אברהם דוד מבוטשאטש ועוד).

בהיותו כבן 6 התייתם מאביו, וגדל אצל אחיו רבי אברהם, שמילא את מקום אביו. נשא לאשה את שרה, בתו של רבי משה, דיין בברדיטשוב. בשנת תקע"ג נפטר אחיו ולא הותיר אחריו ילדים, ור' ישראל התמנה לאדמו"ר בפרוהוביטש תחת אחיו. כשהתמנה לאדמו"ר, החלו לנהור אחריו אלפי חסידים מכל רחבי רוסיה. לאחר פטירתם של הרבי מאפטא ורבי משה צבי מסווראן, הפך ר' ישראל לאדמו"ר המרכזי ברוסיה, ואף רוב צדיקי הדור, ואפילו מפולין (כולל חסידיו של רבי מנחם מנדל מקוצק היו נוסעים אליו. לאחר זמן קצר עבר לסקווירא, ומשם לרוז'ין שבמחוז קייב, שם ביסס את חצרו.

ברוז'ין נבנה לו בית גדול ומפואר, והוא החל לנהוג בגינוני מלכות שונים, בדומה לאביו- ארמונו היה מפואר ומרוהט ביוקרה, הוא נהג לנסוע במרכבות מפוארות רותמות לארבעה סוסים, תזמורת ניגנה לפניו ועוד. התנהגות זו, גררה להלשנה לשלטון הרוסי לפיו ר' ישראל מתכוון להיות מלך ישראל, וכי כספי הפדיונות שחסידיו מביאים לו הם בעצם מסים.

בשנת תקצ"ח נעצר על ידי הרוסים באשמת סיוע לפסק הלכה הקורא להריגת שני מוסרים. הוא שהה בבית הסוהר בקייב למשך קרוב לשנתיים, וכל הממאמצים וההשתדלויות לשחרורו עלו בתוהו. לבסוף, הוא יצא נקי במשפט (שאר ה"נאשמים" בהם עסקנים והרב שהוציא את הספק נידונו חלקם לעבודת פרך עד סוף ימיהם, ארחים במקלות קטלניות או בגירוש מרוסיה). הוא הגיע חזרה לרוז'ין בפורים ת"ר, אולם גם בביתו היה נתון תחת פיקוח משטרתי. בשל כך הוא הובא לקישינב (אז ברוסיה- כיום בירת מולדובה), אולם גם שם היה נתון תחת פיקוח. כשהגיעו לקישינב שמועות על צו הגליה לסיביר שהוצא כנגדו, הוחלט להבריחו אל מעבר לגבול. הוא הוברח בעזרת שוחד לרומניה, כששני יהודים חתמו על ערבות לחזרתו, וכשהגיע לקישינב צו הגירוש, כבר היה בעיר יאסי שברומניה (משפחתו נשארה ברוסיה). מיאסי חצה את הגבול לשטח האימפריה האוסטרו-הונגרית ושהה בקומפלינג ולאחר מכן בסקאלה. משנודע הדבר לשלטון הרוסי, בקשה רוסיה מאוסטריה את הסגרתו. אולם, חסידיו באוסטריה פעלו על מנת לסכל את ההסגרה. הם הוכיחו כביכול שר' ישראל הוא לא ר' ישראל פרידמן המבוקש על ידי הרוסים אלא יהודי אוסטרי בשם ישראל דננפלד שנעלם 40 שנה קודם לכן וברח לרוסיה, וכי הוא גדל אצל הרבי מפרוהוביטש וקיבל את שמו- פרידמן, וכן הם שלחו עדים שהעידו כי הוא יליד סדיגורא. לאור כך, סרבה אוסטריה להסגירו, והוא נשאר להתיישב בתחומי האיפריה. הוא קבע את מושבו בסדיגורא, שם ישבבארמון של ממש, ואלפי חסידים החלו לנהור אליו, והוא הפך לאדמו"ר המרכזי בגליציה ובכל שטחי אוסטרו-הונגריה. בין אלו שנסעו אליו היו גם רבנים וצדיקים, בהם רבי חיים מצאנז, רבי יצחק מאיר אלתר מגור, רבי צבי הירש מרימנוב, רבי מאיר מפרמישלן, רבי יצחק מוורקא, רבי מרדכי מנדבורנה ועוד. מסופר כי אפילו רבי שמשון רפאל הירש הגיע מגרמניה על מנת לפגוש את הרוז'יני.

בתור אחד מגדולי האדמו"רים ובפרט ברוסיה, התמנה לכהן כנשיא הככוללים של חסידי רוסיה בארץ ישראל. במסגרת זו פעל להקמת בית הכנסת החסידי המרכזי ברובע היהודי בירושלים, בית הכנסת ניסן בק, הנקרא על שמו בית הכנסת תפארת ישראל (נחרב במלחמת השחרור בשנת תש"ח על ידי הירדנים).

בשנת תר"ז נפטרה אשתו שרה, והוא נשא בזווג שני את מלכה, אלמנתו של רבי צבי הירש מרימנוב, שהיתה צעירה, וגידל את ילדיה.

בסוף חודש תשרי תרי"א הוא לקה בלבו, והחל לרמוז על פטירתו הקרבה. הוא אמר: "רבינו הקדוש העיד על עצמו שלא נהנ מן העולם הזה אפילו כדי אצבע קטנה(דרוש מקור), ואני מעיד על עצמי שמים וארץ שלא נהניתי מהעולם הזה כחוט השערה, ומה שהנהגתי היתה בנשיאות ובגדלות, זה היה לכבוד שמו יתברך". בג' בחשוון תרי"א נפטר, ונקבר בסדיגורא.

לאחר פטירתו כיהן בנו, רבי שלום יוסף מסדיגורא כאדמו"ר, ולאחר פטירתו שאר בניו כיהנו כאדמורים (ראה להלן).

בניו וחתניו[עריכה]

חצרות חסידיות שהוקמו על ידי נכדיו וניניו[עריכה]

  • חסידות בוהוש- הוקמה על ידי רבי יצחק פרידמן (הראשון) מבוהוש, בנו של ר' שלום יוסף מסדיגורא
  • חסידות פאשקאן- נוסדה על ידי נינו ר' משה יהודה לייב פרידמן, בנו של ר' יצחק מבוהוש
  • חסידות אדזו'-איצקאן- נוסדה על ידי נינו רבי אברהם יהושע השל פרידמן, בנו של ר' יצחק מבוהוש.
  • חסידות בויאן- נוסדה על ידי רבי יצחק מבויאן, בנו של ר' אברהם יעקב מסדיגורא.
  • חסידות דרוהוביטש- נוסגה על ידי רבי חיים מאיר יחיאל שפירא, נכדו של רבי אברהם יעקב מסדיגרוא (וחתנו של ר' יצחק מבוהוש).
  • חסידות קופינטשניץ- נוסדה על ידי רבי יצחק מאיר השל, חתנו של רבי מרדכי שרגא פייביש מהוסיאטין.

תורותיו[עריכה]

דברי תורותיו הודפסו בספרים שונים:

  • עירין קדישין- ורשה תרמ"ה
  • כנסת ישראל- ורשה תרע"ו
  • בית ישראל- פיוטרקוב תרע"ג
  • אבן ישראל- תפארת ישראל ירושלים תש"ה
  • 'נחלת ישראל- ניו יורק תשי"א

בדור האחרון, תורתויו כונסו (גם מתוך הספרים הנ"ל) לספרים:

  • אורות ישראל- ירושלים תשל"ג
  • נר ישראל- בני ברק תשמ"ז

לקריאה נוספת[עריכה]

  • דוד אסף, דרך המלכות: ר' ישראל מרוז'ין ומקומו בתולדות החסידות, בהוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים תשנ"ז
תקופת חייו של רבי ישראל מרוז'ין על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן