רבי חיים מאיר יחיאל שפירא

רבי חיים מאיר יחיאל שפירא
האדמו"ר מדרוהוביטש
תמונתו על כריכת הספר "מרוז'ין לציון" מאת מנחם קמפינסקי על חייו ופעלו
חיבורו העיקרי	"השלום והאחדות"
תאריך לידה	י' בכסלו תרכ"ד
מקום לידה	סדיגורא
תאריך פטירה	ל' בניסן תרפ"ד
מקום קבורה	הר הזיתים
חסידות	דרוהוביטש (רוז'ין)
מקום פעילות	דרוהוביטש, וינה, ירושלים
מספר בשושלת	1
הקודם	-
הבא	רבי אברהם יעקב שפירא
נושאים בהם עסק	גאולה, חסידות, אהבת ישראל, ארץ ישראל,
אב	רבי אבי עזרי זעליג שפירא ממוגלינצא
אם	פייגא הדסה בת רבי אברהם יעקב מסדיגורא

רבי חיים מאיר יחיאל שפירא מדרוהוביטש היה מייסד חסידות דרוהוביטש (בית רוז'ין) והאדמו"ר הראשון שלה, ומפעילי הציונות והעליה לארץ ישראל.

תולדות חייו[עריכה]

נולד בסדיגורא בי' בכסלו תרכ"ד לרבי אבי-עזרא זעליג שפירא ממוגלינצא, מצאצאי רבי ישראל מקוז'ניץ, בנו של ה"שרף" ממוגלינצא ר' חיים מאיר יחיאל שפירא. אמו הדסה פייגא היתה בתו של רבי אברהם יעקב הראשון מסדיגורא, בן רבי ישראל מרוז'ין. חתנו של רבי יצחק מבוהוש.

עבר עם אביו לסטריף שם החל אביו לכהן כאדמו"ר, אך נפטר מתעניות וסיגופים תוך זמן קצר. לאחר פטירת אביו עבר לדרוהוביטש, שם החל לכהן כאדמו"ר. בדרוהוביטש התחבב על כל היהודיםף פעל לכל צרכיהם, וכן דאג וטיפל בפליטים היהודים שהגיעו לעיר מהפרעות.

פועלו למען העליה לארץ[עריכה]

היה האדמו"ר הראשון לבית רוז'ין שפעל למען הציונות והעליה לאץ ישראל. את יסודות השקפה זו קבל מאביו^[1], והיא התבססה אצלו עם קריאת הספרים של הרב צבי הירש קלישר והרב אליהו גוטמכר. עוד לפני הקמת ההסתדרות הציונית, פעל להקמת בנק שישרת את מתיישבי הארץ. בהקמתה של ההסתדרות הציונית, ראה התקדמות בתהליך הגאלה, והוא שקל את השקל הציוני. בשנת תרס"ו, בבחירות לפרלמנט האוסטרי, תמך ברשימה היהודית לאומית.

חברת ישוב ארץ ישראל[עריכה]

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה ברח להונגריה, ומשם התגלגל לוינה, שם שהו עוד כמה אדמו"רים מבית רוז'ין, ויחד עם רבי שלמה פרידמן מסדיגורא יסד מיד לאחר הצהרת בלפור את "חברת ישוב ארץ ישראל", על מנת לארגן קבוצת יהוים שומרי מצוות שיפעלו למען ישוב הארץ.

בקיץ תרע"ח פרסמה החברה "קול קורא" ובו הסבירה את מגמותיה, שהן להשתתף עם הציונות של בנימין זאב הרצל בענייני כלכלה ומדיניות, ולהות דרך נפרדת לציונות בתחומי החינוך והתרבות, שכן מטרתה היא להקים בארץ הץיישבוץ מסורתית. נציגיג החברה ניהלו משא ומתן עם ההסתדרות הציונית, בו נקבעו תחומי שיתוף הפעולה בין שני המוסדות. ליד לשכת החברה בוינה הקומה רגודת חלוצים דתיים, שהחברה טפלה בצרכיהם. לאחר כמה שנים- התמזגה החברה לתוך המזרחי. מאז, ארגון החלוצים הדתיים נקרא: "ארגון חלוצי המזרחי". במסגרת זו השתתף האדמו"ר בקונגרס השנים-עשר ובועידה העולמית של המזרחי בקרלסבד.

כאשר נתבשר כי ועידת סאן-רמו אישרה את הצהרת בלפור, החל לרקוד משמחה והחל לחלק את העיתון בו נכתבה הידיעה לעוברים ושבים ברחוב. מיד הכין את עצמו ואת משפחתו לעליה לארץ. בניו למדו מלאכות שונות, והוא קנה בכספו כלי מלאכה להתפרנס מהם בארץ.

מצבתו

בקיץ תרפ"ב עלה ארצה, התיישב בירושלים והקים את חברת "בוני הארץ בגופם", שחבריה עבדו בהתנדבות בעבודת כפיים (בחקלאות, בבניין ועוד) למען התפתחות הישוב היהודי בארץ. גם הוא עצמו היה חבר בחברה זו- והיה מעבד קרקע סמוכה לביתו. היו לות כניות רבות להמשך בנין הארץ, אולם התקף לב קטלני תקף אותו, הוא נאלץ לחזור לוינה לצורך ניתוח, ומשהניתוח לא הצליח, הוחזר ארצה כדי למות בארץ ישראל. נפטר בירושלים בל' בניסן תרפ"ד. כונה בפי מעריציו "היהודי הטוב". כל ימיו הטיף לאחדות ישראל, ואף כתב בנושא זה את הספר השלום והאחדות . לאחר פטירתו החל לכהן בנו, רבי אברהם יעקב שפירא כאדמו"ר, ולאחר פטירתו כיהן חתנו ואחיינו של ר' חיים מאיר יחיאל, רבי אביעזרי זעליג שפירא.

לקריאה נוספת[עריכה]

• חיים מאיר יחיאל שפירא, השלום והאחדות, מכון מורשת ישראל תשע"ד.
• מנחם קמפינסקי, מרוז'ין לציון.
• יצחק אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות מוסד הרב קוק אישים כרך א' עמ' תרז-תרי.
• הרב אליעזר מלמד, רביבים- גדולי ישראל ודמויות מופת.

הערות שוליים