רופא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(←=) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 48: | שורה 48: | ||
'''תקופת התלמוד''', שבהם היו אישים רבניים דגולים שהיו להם ידיעות מבוססות ברפואה, אך רק מעטים מהם שימשו בפועל כרופאים<ref name="AB54">ראה בנספח לערך זה.</ref>. | '''תקופת התלמוד''', שבהם היו אישים רבניים דגולים שהיו להם ידיעות מבוססות ברפואה, אך רק מעטים מהם שימשו בפועל כרופאים<ref name="AB54">ראה בנספח לערך זה.</ref>. | ||
'''תקופת ימי הביניים''' , שבהם שימשו אישים דגולים כרופאים פעילים וכרבנים בפועל, ושילוב כזה לא היה נדיר אז כלל ועיקר<ref name="AB54" />. אמנות הרפואה בין היהודים היתה נפוצה הן בעולם המוסלמי-ערבי והן בעולם הנוצרי-אירופי, והיה זה מקצוע נפוץ בין האנוסים<ref>על הגורמים הסוציולוגיים השונים שהשפיעו על נהירת יהודים רבים למקצוע הרפואה בימי הביניים ראה - הרפואה והיהדות, עמ' 252 ואילך.</ref>. | '''תקופת ימי הביניים''', שבהם שימשו אישים דגולים כרופאים פעילים וכרבנים בפועל, ושילוב כזה לא היה נדיר אז כלל ועיקר<ref name="AB54" />. אמנות הרפואה בין היהודים היתה נפוצה הן בעולם המוסלמי-ערבי והן בעולם הנוצרי-אירופי, והיה זה מקצוע נפוץ בין האנוסים<ref>על הגורמים הסוציולוגיים השונים שהשפיעו על נהירת יהודים רבים למקצוע הרפואה בימי הביניים ראה - הרפואה והיהדות, עמ' 252 ואילך.</ref>. | ||
'''התקופה החדשה''' , בה נוצר נתק כמעט מוחלט בין רופאים יהודיים לבין רבנים או שומרי תורה ומצוות. | '''התקופה החדשה''', בה נוצר נתק כמעט מוחלט בין רופאים יהודיים לבין רבנים או שומרי תורה ומצוות. | ||
החל מראשית העת החדשה חלו שתי תהפוכות: מצד אחד, הגבילו הגויים את היהודים בהשכלתם האוניברסיטאית בכלל ובתחום הרפואה בפרט, וכן הוטלו איסורים דתיים-נוצריים על העסקת רופאים יהודים<ref>ראה סיכומים היסטוריים בחוברת של ז. מונטנר, עלילות על רופאים יהודיים באספקלריה של תולדות הרפואה, ניסן תשי"ג.</ref>; ומצד שני, התעוררה התנגדות מתוך שלומי אמוני ישראל ללימודים כלליים, ובתוכם לימודי הרפואה. כפועל יוצא מתהליכים אלו קרה שמי שיצא ללימודי רפואה אקדמיים סבל הן מהסביבה הלא-יהודית העויינת והן מהסביבה היהודית-החרדית. מכאן ההסבר שהתפתחו רופאים יהודים חילוניים בלבד, עד שהמליצו עליהם בדרך החידוד "רופא חולים - מתיר איסורים". | החל מראשית העת החדשה חלו שתי תהפוכות: מצד אחד, הגבילו הגויים את היהודים בהשכלתם האוניברסיטאית בכלל ובתחום הרפואה בפרט, וכן הוטלו איסורים דתיים-נוצריים על העסקת רופאים יהודים<ref>ראה סיכומים היסטוריים בחוברת של ז. מונטנר, עלילות על רופאים יהודיים באספקלריה של תולדות הרפואה, ניסן תשי"ג.</ref>; ומצד שני, התעוררה התנגדות מתוך שלומי אמוני ישראל ללימודים כלליים, ובתוכם לימודי הרפואה. כפועל יוצא מתהליכים אלו קרה שמי שיצא ללימודי רפואה אקדמיים סבל הן מהסביבה הלא-יהודית העויינת והן מהסביבה היהודית-החרדית. מכאן ההסבר שהתפתחו רופאים יהודים חילוניים בלבד, עד שהמליצו עליהם בדרך החידוד "רופא חולים - מתיר איסורים". | ||
'''התקופה החדישה''' , בה יש מגמת עליה של רופאים פעילים שהם בעלי ידע רב בתורה והלכה, ופריחה מחודשת של רופאים יהודים שומרי תורה ומצוות. אכן, כמעט שאין בנמצא בתקופה זו שילוב של רופאים שהם גם רבנים פעילים. | '''התקופה החדישה''', בה יש מגמת עליה של רופאים פעילים שהם בעלי ידע רב בתורה והלכה, ופריחה מחודשת של רופאים יהודים שומרי תורה ומצוות. אכן, כמעט שאין בנמצא בתקופה זו שילוב של רופאים שהם גם רבנים פעילים. | ||
בשנים האחרונות חל שינוי בשתי המגמות: נפתחו האפשרויות החופשיות ליהודים ללמוד כל מקצוע חופשי באוניברסיטה, כולל רפואה; וכמו כן פחתה ההתנגדות העקרונית ללימודי רפואה מצד הרבנים. | בשנים האחרונות חל שינוי בשתי המגמות: נפתחו האפשרויות החופשיות ליהודים ללמוד כל מקצוע חופשי באוניברסיטה, כולל רפואה; וכמו כן פחתה ההתנגדות העקרונית ללימודי רפואה מצד הרבנים. | ||
| שורה 124: | שורה 124: | ||
'''חתן שהוא רופא''' , ויש רופא אחר בעיר, ולא מדובר במצב של סכנה, ספק אם הוא רשאי לטפל בחולים בשבעת ימי המשתה שלו<ref>חינא וחסדא <makor>בבלי כתובות ד' קכט</makor> ע"א.</ref>. ואם הורי החתן הרופא או אחיו הם החולים, רשאי הוא לטפל בהם, אפילו אם יש רופא אחר בעיר, ואין הכלה יכולה להתנגד לכך<ref>הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' סד סק"א.</ref>. | '''חתן שהוא רופא''', ויש רופא אחר בעיר, ולא מדובר במצב של סכנה, ספק אם הוא רשאי לטפל בחולים בשבעת ימי המשתה שלו<ref>חינא וחסדא <makor>בבלי כתובות ד' קכט</makor> ע"א.</ref>. ואם הורי החתן הרופא או אחיו הם החולים, רשאי הוא לטפל בהם, אפילו אם יש רופא אחר בעיר, ואין הכלה יכולה להתנגד לכך<ref>הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' סד סק"א.</ref>. | ||
===בענייני חושן משפט=== | ===בענייני חושן משפט=== | ||
| שורה 252: | שורה 252: | ||
'''עדות במקום שבועה''' באופן כללי, מי שנשבע שלא יעיד נגד חברו, או שלא יגלה לחברו דבר שיצילנו מן ההפסד, אין השבועה חלה, כי הרי זה כמי שנשבע לבטל המצווה<ref><makor>בבלי שבועות כט א;</makor> רמב"ם שבועות ה טו; טושו"ע יו"ד רכח לג, ובנו"כ שם.</ref>. לפיכך, גם אם נשבע הרופא לחולה שלו שלא יעיד נגדו - אין שבועתו חלה<ref>שו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי' פא אות ב. וראה עוד במאמרו של הרב רקובר, נועם, ב, תשי"ט, עמ' קפח ואילך.</ref>; ויש מי שכתב, שאם נשבע לפני קבלת המידע, אסור לו לגלות, אבל אם ידע ואחר כך נשבע, חייב לגלות<ref>הגרי"ש אלישיב, מוריה, אלול תשנ"ח, גליון א-ב (רנג-ז).</ref>. | '''עדות במקום שבועה''' באופן כללי, מי שנשבע שלא יעיד נגד חברו, או שלא יגלה לחברו דבר שיצילנו מן ההפסד, אין השבועה חלה, כי הרי זה כמי שנשבע לבטל המצווה<ref><makor>בבלי שבועות כט א;</makor> רמב"ם שבועות ה טו; טושו"ע יו"ד רכח לג, ובנו"כ שם.</ref>. לפיכך, גם אם נשבע הרופא לחולה שלו שלא יעיד נגדו - אין שבועתו חלה<ref>שו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי' פא אות ב. וראה עוד במאמרו של הרב רקובר, נועם, ב, תשי"ט, עמ' קפח ואילך.</ref>; ויש מי שכתב, שאם נשבע לפני קבלת המידע, אסור לו לגלות, אבל אם ידע ואחר כך נשבע, חייב לגלות<ref>הגרי"ש אלישיב, מוריה, אלול תשנ"ח, גליון א-ב (רנג-ז).</ref>. | ||
'''בדין שבועת הרופא''' , שנשבעים הסטודנטים לרפואה כשמסיימים את חוק לימודיהם, ושבועה זו כוללת גם את עניין שמירת הסוד הרפואי, יש לכאורה חלות לשבועה זו גם בעניין עדות, שכן היא שבועה בכולל. לפיכך, אם צריך הרופא להעיד בבית דין על אודות החולה שלו, ובכך להפר את הסודיות הרפואית, מצווה להתיר לו תחילה את שבועתו על ידי חרטה, לפני שמצווים עליו לגלות את סודות החולה, בהיות הדבר מצווה<ref>שו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי' פא אות ב.</ref>. אכן, נכון לחנך את הסטודנטים לרפואה שלא יישבעו בגמר לימודיהם, אלא רק יצהירו שמקבלים עליהם את מוסר הרפואה, ואז לא יהא כל צורך להגיע לשאלות של חלות השבועה. | '''בדין שבועת הרופא''', שנשבעים הסטודנטים לרפואה כשמסיימים את חוק לימודיהם, ושבועה זו כוללת גם את עניין שמירת הסוד הרפואי, יש לכאורה חלות לשבועה זו גם בעניין עדות, שכן היא שבועה בכולל. לפיכך, אם צריך הרופא להעיד בבית דין על אודות החולה שלו, ובכך להפר את הסודיות הרפואית, מצווה להתיר לו תחילה את שבועתו על ידי חרטה, לפני שמצווים עליו לגלות את סודות החולה, בהיות הדבר מצווה<ref>שו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי' פא אות ב.</ref>. אכן, נכון לחנך את הסטודנטים לרפואה שלא יישבעו בגמר לימודיהם, אלא רק יצהירו שמקבלים עליהם את מוסר הרפואה, ואז לא יהא כל צורך להגיע לשאלות של חלות השבועה. | ||
'''חוות דעת רפואית לבית משפט''' יש מי שכתב, שמעיקר הדין מותר לצדדים בדיון משפטי הנוגע לרשלנות רפואית להגיש חוות דעת רפואית מטעמם, אף שהרופא המומחה נוטל שכרו מהם, והנוטל שכר להעיד - פסול<ref>ראה רמ"א חו"מ לד יח.</ref>, אולם זה רק בעדים שכבר ראו את המעשה ומחוייבים להעיד, אבל מי שאינו מחוייב להעיד, ונוטל שכר כדי ללכת ולראות העניין כדי שיהא עד - מותר; אבל עדיף ונכון יותר שבית הדין ימנה מומחה רפואי מטעמו בכל מקרה של דיון משפטי הנוגע לרשלנות, ושכרו ישולם על ידי הצדדים בשווה<ref>הרב ש. דיכובסקי, תחומין, יז, תשנ"ז, עמ' 327 ואילך. וראה להלן הע' 336 ואילך.</ref>. | '''חוות דעת רפואית לבית משפט''' יש מי שכתב, שמעיקר הדין מותר לצדדים בדיון משפטי הנוגע לרשלנות רפואית להגיש חוות דעת רפואית מטעמם, אף שהרופא המומחה נוטל שכרו מהם, והנוטל שכר להעיד - פסול<ref>ראה רמ"א חו"מ לד יח.</ref>, אולם זה רק בעדים שכבר ראו את המעשה ומחוייבים להעיד, אבל מי שאינו מחוייב להעיד, ונוטל שכר כדי ללכת ולראות העניין כדי שיהא עד - מותר; אבל עדיף ונכון יותר שבית הדין ימנה מומחה רפואי מטעמו בכל מקרה של דיון משפטי הנוגע לרשלנות, ושכרו ישולם על ידי הצדדים בשווה<ref>הרב ש. דיכובסקי, תחומין, יז, תשנ"ז, עמ' 327 ואילך. וראה להלן הע' 336 ואילך.</ref>. | ||
| שורה 422: | שורה 422: | ||
בתקופת התלמוד [לפי סדר א-ב] | בתקופת התלמוד [לפי סדר א-ב] | ||
'''[[אבא אומנא]]''' | '''[[אבא אומנא]]''' מגדולי החסידים בבבל בזמנם של אביי ורבא {{מקור|תענית כא ב}} | ||
'''[[רב אמי אסיא]]''' {{מקור|ירושלמי ברכות ב ג}} | '''[[רב אמי אסיא]]''' {{מקור|ירושלמי ברכות ב ג}} | ||
| שורה 444: | שורה 444: | ||
'''[[רב פפא]]''' היה רופא מובהק {{מקור|כ"כ בשו"ת הרדב"ז מכת"י או"ח-יו"ד (ח"ח) סי' קצא, על פי ר"ה יז א}} | '''[[רב פפא]]''' היה רופא מובהק {{מקור|כ"כ בשו"ת הרדב"ז מכת"י או"ח-יו"ד (ח"ח) סי' קצא, על פי ר"ה יז א}} | ||
'''[[שמואל (אמורא)|שמואל]]''' | '''[[שמואל (אמורא)|שמואל]]''' מגדולי האמוראים {{מקור|ראה עליו כרופא בספרו של ד. מרגלית, חכמי ישראל כרופאים, 1962, עמ' 62 ואילך; Rosner F, Proceedings of the Association of Orthodox Jewish Scientists (AOJS), Vol 3-4, 1976, pp. 157ff. על תרומתו של שמואל לרפואה ראה - <makor>בבלי ברכות מה ב;</makor> שם נח ב; <makor>בבלי שבת עח א;</makor> שם קח ב; שם קט א; שם קכט א-ב; שם קלג ב; שם קלז ב; שם קמח א; שם קנא ב; שם קנג א; <makor>בבלי יומא פג א;</makor> <makor>בבלי יבמות עה ב;</makor> <makor>בבלי כתובות עז א;</makor> <makor>בבלי נדרים לז ב;</makor> שם נ ב; שם נד ב; שם פא א; <makor>בבלי גיטין ע א;</makor> <makor>ב"מ פה ב;</makor> שם קיג ב; ע"ז כח א-ב; שם לא ב; <makor>נידה כה ב;</makor> שם מז א; שם סד ב; שם סו א; ירושלמי שבת יד ד}} | ||
'''תודוס''' או '''תודרוס הרופא''' {{מקור|נזיר נב א; <makor>בבלי סנהדרין לג א;</makor> שם צג א; <makor>בבלי בכורות כח ב;</makor> <makor>ירושלמי ברכות א א.</makor> וראה בספרו של פרויס, עמ' 19 ואילך, בניסיון לזהותו}} | '''תודוס''' או '''תודרוס הרופא''' {{מקור|נזיר נב א; <makor>בבלי סנהדרין לג א;</makor> שם צג א; <makor>בבלי בכורות כח ב;</makor> <makor>ירושלמי ברכות א א.</makor> וראה בספרו של פרויס, עמ' 19 ואילך, בניסיון לזהותו}} | ||
=== | ===בתקופת ימי הביניים והעת החדשה [לפי סדר א-ב]=== | ||
בתקופת ימי הביניים והעת החדשה [לפי סדר א-ב]=== | |||
'''אבו אלרצ'א''' בן אחותו של הרמב"ם, שימש כרופא [ראה אגרות הרמב"ם הוצאת שילת כרך א עמ' קע] | |||
''' | '''אבן איוב''', '''שלמה בן יוסף''', מחצית ראשונה של המאה הי"ג, גרנדה. תרגם את ספר המצוות לרמב"ם, וספר ההערה לר' יונה אבן ג'אנח, וכן כתב שני ספרי רפואה בעברית: 'שר המשקים' (רשימת רפואות), 'ספר טחורים' | ||
'''אבן | '''אבן אלמועלם''', '''שלמה''', סוף המאה הי"א, מרוקו. היה רופא החצר של עלי בן יוסף אבן תשפין, וחברם של ר' משה אבן עזרא ור' יהודה הלוי | ||
'''אבן | '''אבן אלעמאני, אהרן''', מחצית ראשונה של המאה הי"ב, אלכסנדריה. היה דיין, אב"ד ורופא באלכסנדריה, ידידו של ר' יהודה הלוי, כתב הרבה שירים עבריים | ||
'''אבן ג'אנח, יונה''', מחצית ראשונה של המאה הי"א, קורדובה וסרגוסה. גדול הבלשנים והמדקדקים בימי הבינים. התפרנס כרופא בסרגוסה. חיבר את הספר הגדול בעניני לשון ודקדוק בשני חלקים: ספר הרקמה, וספר השרשים, ועוד ספרים בלשון ובדקדוק עברי | |||
'''אבן ג'אנח, יונה''' , מחצית ראשונה של המאה הי"א, קורדובה וסרגוסה. גדול הבלשנים והמדקדקים בימי הבינים. התפרנס כרופא בסרגוסה. חיבר את הספר הגדול בעניני לשון ודקדוק בשני חלקים: ספר הרקמה, וספר השרשים, ועוד ספרים בלשון ובדקדוק עברי | |||
'''אבן דאוד, אברהם''' (הראב"ד הראשון), ד"א תתע/ 1110 - תתקמ/ 1180, קורדובה וטולדו. מחבר ספר "ספר הקבלה" ועוד ספרי היסטוריה יהודית | '''אבן דאוד, אברהם''' (הראב"ד הראשון), ד"א תתע/ 1110 - תתקמ/ 1180, קורדובה וטולדו. מחבר ספר "ספר הקבלה" ועוד ספרי היסטוריה יהודית | ||
'''אבן ווירגה, שלמה''' , רכ-שיד/ 1460 -1554, ספרד וטורקיה. היה רב ורופא. חיבר ספר 'שבט יהודה' | '''אבן ווירגה, שלמה''', רכ-שיד/ 1460 -1554, ספרד וטורקיה. היה רב ורופא. חיבר ספר 'שבט יהודה' | ||
'''אבן וקאר, יהודה בן יצחק''' , המאה הי"ד, רופאו של דון חואן מנואל מקשטיליה. היה דיין ובקשר עם הרא"ש | '''אבן וקאר, יהודה בן יצחק''', המאה הי"ד, רופאו של דון חואן מנואל מקשטיליה. היה דיין ובקשר עם הרא"ש | ||
'''אבן ישוש, יצחק''' , ד"א תשמב/ 982 - תתיז/ 1057, טולדו. חיבר ספרי רפואה, פרשנות מקראית ודקדוק | '''אבן ישוש, יצחק''', ד"א תשמב/ 982 - תתיז/ 1057, טולדו. חיבר ספרי רפואה, פרשנות מקראית ודקדוק | ||
'''אבן מוסא, חיים בן יהודה''' , קמ/ 1380 - רכ/ 1460, רופא מומחה בחצרות מלכים ושרים. חיבר ספר 'מגן ורומח' על וויכוחים דתיים עם הנוצרים, וכן פרשנות על תנ"ך ופיוטים | '''אבן מוסא, חיים בן יהודה''', קמ/ 1380 - רכ/ 1460, רופא מומחה בחצרות מלכים ושרים. חיבר ספר 'מגן ורומח' על וויכוחים דתיים עם הנוצרים, וכן פרשנות על תנ"ך ופיוטים | ||
'''אבן עזרא, אברהם''' , ד"א תתנ/ 1089 - תתקכד/ 1164, טולידו ומדינות רבות בעולם. אחד מגדולי מפרשי המקרא. כתב ספרים רבים בדקדוק, בפילוסופיה ובמדע, וכן פיוטים ושירים רבים | '''אבן עזרא, אברהם''', ד"א תתנ/ 1089 - תתקכד/ 1164, טולידו ומדינות רבות בעולם. אחד מגדולי מפרשי המקרא. כתב ספרים רבים בדקדוק, בפילוסופיה ובמדע, וכן פיוטים ושירים רבים | ||
'''אבן תיבון, יהודה''' , ד"א תתפ-ד"א תתקנ/ 1190-1120, ספרד וצרפת. עסק ברפואה ובתורה. מגדולי המתרגמים של ספרות ההלכה ומחשבת ישראל בימי הביניים מערבית לעברית | '''אבן תיבון, יהודה''', ד"א תתפ-ד"א תתקנ/ 1190-1120, ספרד וצרפת. עסק ברפואה ובתורה. מגדולי המתרגמים של ספרות ההלכה ומחשבת ישראל בימי הביניים מערבית לעברית | ||
'''אברבנאל, יהודה''' , רכ-רצ/ 1530-1460, ליסבון. בנו בכורו של דון יצחק אברבנאל, מוזכר ברשימת רופאי ליסבון משנת 1483, ועבד כרופא בנאפולי. מחבר הספר הפילוסופי-דתי 'ויכוח על האהבה', וכן פיוטים ושירים | '''אברבנאל, יהודה''', רכ-רצ/ 1530-1460, ליסבון. בנו בכורו של דון יצחק אברבנאל, מוזכר ברשימת רופאי ליסבון משנת 1483, ועבד כרופא בנאפולי. מחבר הספר הפילוסופי-דתי 'ויכוח על האהבה', וכן פיוטים ושירים | ||
'''אברהם בן דוד פורטליאוני''' , שב/ 1542 - שעב/ 1612, מאנטובה. בשנת שכג נסמך לרפואה באוניברסיטת פאדובה, כונה כאביר הרופאים, והיה הרופא הפרטי של משפחת הנסיכים במאנטובה. חיבר ספר שלטי הגבורים על כל עניני בית המקדש והקרבנות. כמו כן חבר ספרי רפואה | '''אברהם בן דוד פורטליאוני''', שב/ 1542 - שעב/ 1612, מאנטובה. בשנת שכג נסמך לרפואה באוניברסיטת פאדובה, כונה כאביר הרופאים, והיה הרופא הפרטי של משפחת הנסיכים במאנטובה. חיבר ספר שלטי הגבורים על כל עניני בית המקדש והקרבנות. כמו כן חבר ספרי רפואה | ||
'''אברהם בן משה בן מימון''' , תתקמו/ 1186 - תתקצח/ 1237, קאהיר. בנו יחידו של הרמב"ם. היה נגיד היהודים במצרים אחרי מות אביו. היה אחד מרופאיו של השולטן אלכאמל. חיבר ספר 'סיפוק עובדי השם', וכן תשובות, פרשנות מקראית, והגנות על השגות נגד ספרי הרמב"ם | '''אברהם בן משה בן מימון''', תתקמו/ 1186 - תתקצח/ 1237, קאהיר. בנו יחידו של הרמב"ם. היה נגיד היהודים במצרים אחרי מות אביו. היה אחד מרופאיו של השולטן אלכאמל. חיבר ספר 'סיפוק עובדי השם', וכן תשובות, פרשנות מקראית, והגנות על השגות נגד ספרי הרמב"ם | ||
'''אברהם הרופא מן הענווים''' , נפטר ה'כ/ 1260. היה מגדולי חכמי רומא | '''אברהם הרופא מן הענווים''', נפטר ה'כ/ 1260. היה מגדולי חכמי רומא | ||
'''אחיטוב בן יצחק''' , סוף המאה הי"ג, רב ורופא בפאלרמו, סיציליה. היה בקשרי מכתבים עם הרשב"א. תרגם לעברית את 'מאמר שמות ההגיון' לרמב"ם | '''אחיטוב בן יצחק''', סוף המאה הי"ג, רב ורופא בפאלרמו, סיציליה. היה בקשרי מכתבים עם הרשב"א. תרגם לעברית את 'מאמר שמות ההגיון' לרמב"ם | ||
'''אלגואדש, מאיר''' , סוף המאה הי"ד, קסטיליה. רופא של מלכי קסטיליה, ורב ודיין ליהודי קסטיליה. תרגם לעברית את 'ספר המידות' לאריסטו | '''אלגואדש, מאיר''', סוף המאה הי"ד, קסטיליה. רופא של מלכי קסטיליה, ורב ודיין ליהודי קסטיליה. תרגם לעברית את 'ספר המידות' לאריסטו | ||
'''אליהו בן משה גרשון''' , נפטר בשנת תקל/ 1770, גליציה, פולין. שימש כרופא במספר ערים בפולין. חיבר ספר 'הדרת אליהו (דרושים), ספר 'מענה אליהו' (חידושים), וספר 'נבחר מחרוז' (קיצור ספר העיקרים) | '''אליהו בן משה גרשון''', נפטר בשנת תקל/ 1770, גליציה, פולין. שימש כרופא במספר ערים בפולין. חיבר ספר 'הדרת אליהו (דרושים), ספר 'מענה אליהו' (חידושים), וספר 'נבחר מחרוז' (קיצור ספר העיקרים) | ||
'''אליהו מנחם''' , ד"א תתקפ/ 1220 - ה"א מד/ 1284, לונדון. רופא פעיל, וכן מגדולי הרבנים באנגליה. כתב תשובות רבות וכן חיבר פירוש על המשנה, המצוטט בתוספות יו"ט, וכן פירוש על הגדה של פסח | '''אליהו מנחם''', ד"א תתקפ/ 1220 - ה"א מד/ 1284, לונדון. רופא פעיל, וכן מגדולי הרבנים באנגליה. כתב תשובות רבות וכן חיבר פירוש על המשנה, המצוטט בתוספות יו"ט, וכן פירוש על הגדה של פסח | ||
'''אלככאר, יהודה''' , נפטר ד"א תתקצה/ 1235, קאסטיליה, ספרד. היה רופא החצר של המלך פרנאנדו השלישי, ונשיא קהילת היהודים. היה מראשי המתנגדים לחיבוריו הפילוסופיים של הרמב"ם, והרד"ק לא הצליח לשנות את דעתו בנידון | '''אלככאר, יהודה''', נפטר ד"א תתקצה/ 1235, קאסטיליה, ספרד. היה רופא החצר של המלך פרנאנדו השלישי, ונשיא קהילת היהודים. היה מראשי המתנגדים לחיבוריו הפילוסופיים של הרמב"ם, והרד"ק לא הצליח לשנות את דעתו בנידון | ||
'''אלמולי, שלמה''' , רנ/ 1490 - שב/ 1542, קושטה. רופא וחבר בית הדין בקושטה. מחבר ספר 'מפשר חלמין' על חלומות, וכן ספר 'הליכות שבא', 'שומר אמונים', וספרי דקדוק | '''אלמולי, שלמה''', רנ/ 1490 - שב/ 1542, קושטה. רופא וחבר בית הדין בקושטה. מחבר ספר 'מפשר חלמין' על חלומות, וכן ספר 'הליכות שבא', 'שומר אמונים', וספרי דקדוק | ||
'''אלנקוה, אפרים''' , נפטר בשנת רב/ 1442, ממגורשי ספרד. חיבר ספר 'שער כבוד ה' | '''אלנקוה, אפרים''', נפטר בשנת רב/ 1442, ממגורשי ספרד. חיבר ספר 'שער כבוד ה' | ||
'''אמטוס, לוזיטנוס''' (יוחנן רודריגז), ראה בנספח ב, שבועת אמטוס לוזיטנוס | '''אמטוס, לוזיטנוס''' (יוחנן רודריגז), ראה בנספח ב, שבועת אמטוס לוזיטנוס | ||
'''אנטולי, יעקב''' , נולד תתקס/ 1200 לערך, נאפולי. היה חתנו של רבי שמואל אבן תיבון. מחבר ספר 'מלמד התלמידים', וכן תירגם ספרים בתכונה, בהגיון ובפילוסופיה | '''אנטולי, יעקב''', נולד תתקס/ 1200 לערך, נאפולי. היה חתנו של רבי שמואל אבן תיבון. מחבר ספר 'מלמד התלמידים', וכן תירגם ספרים בתכונה, בהגיון ובפילוסופיה | ||
'''אסכנדרי, אלעזר''' , נפטר שמה/ 1585, מצרים. היה רופא החצר של סינאן פחה, נציב טורקיה במצרים. מחבר הגהות למשנה תורה של הרמב"ם | '''אסכנדרי, אלעזר''', נפטר שמה/ 1585, מצרים. היה רופא החצר של סינאן פחה, נציב טורקיה במצרים. מחבר הגהות למשנה תורה של הרמב"ם | ||
'''אסף הרופא''' , ראה פרטים אודותיו בנספח 2, שבועת אסף הרופא | '''אסף הרופא''', ראה פרטים אודותיו בנספח 2, שבועת אסף הרופא | ||
'''אשתורי הפרחי''' , מ/ 1280 - קטו/ 1355, ספרד וישראל. שימש כרופא בארץ ישראל. מחבר ספר 'כפתור ופרח' על זיהוי ערים וכפרים בישראל, ועל הלכות מצוות התלויות בארץ, וכן חיבר ספרי רפואה שלא נשתמרו | '''אשתורי הפרחי''', מ/ 1280 - קטו/ 1355, ספרד וישראל. שימש כרופא בארץ ישראל. מחבר ספר 'כפתור ופרח' על זיהוי ערים וכפרים בישראל, ועל הלכות מצוות התלויות בארץ, וכן חיבר ספרי רפואה שלא נשתמרו | ||
'''בלמש, אברהם''' , ר-רפג/ 1523-1440, פדואה, איטליה. היה רופאו הפרטי של החשמן גרימאני בפאדובה. חיבר ספר 'מקנה אברם' על הדקדוק העברי | '''בלמש, אברהם''', ר-רפג/ 1523-1440, פדואה, איטליה. היה רופאו הפרטי של החשמן גרימאני בפאדובה. חיבר ספר 'מקנה אברם' על הדקדוק העברי | ||
'''בנבנשתי, שמואל''' , מחצית הראשונה של המאה הי"ד, ספרד. היה רופאו הפרטי של דון מנואל, האח של מלך אראגון. תירגם לעברית את ספר הקצרת לרמב"ם | '''בנבנשתי, שמואל''', מחצית הראשונה של המאה הי"ד, ספרד. היה רופאו הפרטי של דון מנואל, האח של מלך אראגון. תירגם לעברית את ספר הקצרת לרמב"ם | ||
'''ברודו, מנואל''' , רס/ 1500 - שמה/ 1585, אנגליה וטורקיה. היה רופא מן האנוסים. חיבר ספר 'טעמי המצוות' | '''ברודו, מנואל''', רס/ 1500 - שמה/ 1585, אנגליה וטורקיה. היה רופא מן האנוסים. חיבר ספר 'טעמי המצוות' | ||
'''ברנהרד, חיים דוד''' , תקלה-תריח/ 1858-1775, פולין. היה רופאם הפרטי של המלך סטאניסלאב אוגוסט ושל הקיסר וילהלם הראשון. הפך לבעל תשובה בהשפעת האדמו"ר ר' דוד מללוב, ונתפרסם כצדיק חסידי | '''ברנהרד, חיים דוד''', תקלה-תריח/ 1858-1775, פולין. היה רופאם הפרטי של המלך סטאניסלאב אוגוסט ושל הקיסר וילהלם הראשון. הפך לבעל תשובה בהשפעת האדמו"ר ר' דוד מללוב, ונתפרסם כצדיק חסידי | ||
'''גבישון, אברהם''' , שג-שסה/ 1543- 1605, אלג'יר. שימש כרופא. חיבר פירוש על משלי 'עומר שכחה'. | '''גבישון, אברהם''', שג-שסה/ 1543- 1605, אלג'יר. שימש כרופא. חיבר פירוש על משלי 'עומר שכחה'. | ||
'''גורדון, יקותיאל''' , המאה הי"ח, פדואה, איטליה. למד רפואה בפדואה, ושימש כרופא בכמה מערי פולין. היה אחד מראשי החברים בחוג החברים בישיבת הרמח"ל. חיבר מספר ספרים בקבלה: 'מראה המוסר', 'דרושים, בקשות וחידושים', 'מר קשישא ומר ינוקא' | '''גורדון, יקותיאל''' , המאה הי"ח, פדואה, איטליה. למד רפואה בפדואה, ושימש כרופא בכמה מערי פולין. היה אחד מראשי החברים בחוג החברים בישיבת הרמח"ל. חיבר מספר ספרים בקבלה: 'מראה המוסר', 'דרושים, בקשות וחידושים', 'מר קשישא ומר ינוקא' | ||