רופא: הבדלים בין גרסאות בדף

'''הקלות בתשלום''' מאז ומעולם היה מקובל בין הרופאים להעניק הקלות בתשלומים של רופאים אחרים או בני משפחותיהם הבאים לטיפול רפואי, או לפוטרם לחלוטין מתשלומים<ref>professional courtesy. ראה על נוהג זה במאמר Algazy J & Lachs M, ''Arch Intern Med'' 154:257, 1994.</ref>. דבר זה היה מעוגן בקוד האתי שחיבר הרופא תומאס פרסיוואל בשנת 1803<ref>ראה - Leake CD, Percival's Medical Ethics, Baltimore, 1927.</ref>. נוהג זה קיים גם כיום בארה"ב בקרב מרבית הרופאים, למעט פסיכיאטרים<ref>Levy MA, et al, ''N Engl J Med'' 329:1627, 1993; Steinbrook R, ''N Engl J Med'' 329:1652, 1993.</ref>. יש מי שכתב, שגם מקרובים ואוהבים היה מקובל שלא לקחת שכר, אבל "אם יראה שהאוהב רוצה לתת שכרו וכו' כדי שלא יטרח בסוף לתת לו מתנה יקרה או כדי שיהא לו לב לקראו, יכול לקחת שכר". ודבר זה נראה נכון גם ביחס לרופאים או בני משפחותיהם<ref>יעקב צהלון, בהקדמה לספר אוצר החיים.</ref>.

'''הדילמה ''' - מצד אחד יש יתרון לטיפול של רופא בקרובי משפחה הנובע מנטייתו הרגשית להעניק טיפול מיטבי ומירבי לקרוביו, וכן נגישותו בדרך כלל להענקת טיפול רפואי; מצד שני קיים חשש מבוסס להטייה מקצועית לא רצויה דווקא בגלל הגישה הרגשית המיוחדת, ובכך עלול להינתן טיפול שגוי למטופל הקרוב. על פי נתונים סטטיסטיים<ref>Puma JL, et al, ''N Engl J Med'' 325:1290, 2001.</ref> ומתוך הניסיון ידוע כי יש פניות רבות מאד של קרובי משפחה אל הרופא-הקרוב לקבל עצה, מירשם, אבחנה, בדיקה ואפילו טיפול. דבר זה נובע בעיקר מהזמינות המעשית, ולעתים אף משיקולים כלכליים ומהערכה אובייקטיבית ורגשית. יחד עם זאת המגמה המקצועית היא להציע לרוב, ככלל, שלא לטפל בקרובי משפחתם, כי האיזון בין התועלת בגישה זו לבין הנזק והתקלות הבאות על ידי גישה זו נוטה לצד האחרון<ref>AMA Council on Ethical and Judicial Affairs: Code of Medical Ethics, 2000-2001.</ref>. ההכרעה הנכונה אם על רופא-קרוב לטפל בקרובו אם לאו תלויה בנסיבות העניין ובשיקול דעת בכל מקרה לגופו, כגון מידת הדחיפות של הבעיה הרפואית, מידת התאמתו של הרופא-הקרוב לטפל בבעיה הרפואית, זמינותם והכשרתם של רופאים אחרים, רצונו של המטופל, והעלויות הכרוכות בטיפול<ref>ראה - י. הלוי, בס' דברים שיש להם שיעור, תשס"ה, עמ' 363 ואילך.</ref>.