שבות

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סייגי חז"ל למצוות השבת[1].התורה חייבה את חכמי התורה לעשות "משמרת למשמרתה" - סייגים למצוותיה. הסייגים שחז"ל גזרו בענייני שבת נקראו "שבות", והם נגזרו על פי ארבעה עקרונות:

דומות למלאכה[עריכה]

  • הפעולה נאסרה עקב דמיונה לאחת המלאכות שמדאורייתא; אמנם הדמיון אינו דמיון גמור, שאילו היה כן, היתה הפעולה נחשבת ל"תולדה" והיתה אסורה מדאורייתא. טעם האיסור הוא, כי הדמיון בין המלאכה האסורה ובין הפעולה המותרת עלול להטעות, ויבואו להתיר את האסור מחמת דמיונו להיתר, לכן גזרו חכמים גם על ההיתר, כדי למנוע טעויות כאלה.למשל: מן התורה אין איסור סחיטה מטעם דישה, אלא בזיתים ובענבים בלבד.

חז"ל גזרו גם על סחיטת פירות אחרים, כי הפעולה דומה לאיסור תורה.לדברים שנאסרו על ידי חז"ל מחמת דמיונם למלאכות, יש להוסיף גם את עשיית המלאכות שאמנם מעיקרן אסורות הן מן התורה, אך חסר בהן תנאי מתנאי האיסור מדאורייתא, ועל כן הותרו מאיסור תורה. גם פעולות אלה נאסרו מדרבנן מחמת דמיונן למלאכה דאורייתא הנעשית בכל תנאי האיסור.

לדוגמא: אין איסור מלאכה מן התורה, אלא בתנאי שעושים אותה לשם תיקון, אך המקלקל במלאכתו, נפקע איסורו מדאורייתא. חכמים גזרו גם על מלאכה כזו, מחמת דמיונה למלאכה דאורייתא. כגון, החופר בריצפת הבית שלא על מנת לתקן אותה, היות ומקלקל הוא, אין איסורו אלא מדרבנן מחמת דמיון מעשהו לחפירה לשם תיקון. וכן, אין איסור מלאכה מן התורה, אלא בתנאי שתיעשה בדרך שרגילים לעשותה; העושה אותה בשינוי - כגון הכותב ביד שמאל (ואינו איטר) - פטור. חכמים גזרו גם על מלאכה שנעשית בשינוי מחמת הדמיון למלאכה הנעשית באופן רגיל.

גזירות[עריכה]

  • הפעולה נאסרה כדי למנוע חשש לעשיית איסור תורה העלול להיגרם עקב אותה פעולה. למשל: מדין תורה אסור לקטוף פירות ממקום גידולם; חז"ל גזרו גם על הרחת פרי המחובר לצמח - שלא יבוא לקטיפתו.

יש אומרים, שמטעם זה אסרו חכמים לטלטל כלים המיוחדים למלאכת איסור (כגון: עט, מברג, מסור וכדומה), גזירה שמא יבוא לעשות בהם מלאכתם. לדעתם, גם מה שאסרו חכמים "אמירה לגוי" לעשות מלאכה בשבת, הוא גזירה שמא יבוא האומר לעשות אותה בעצמו.

עובדיו דחול[עריכה]

פעולות רבות נאסרו מפני שאינן מתאימות לאוירת הקדושה הראויה בשבת, על אף שאינן דומות למלאכה ואינן מביאות לידי מלאכה. כגון: הליכה בשבת לשם חפצי חול, או דיבור של חול בענייני מלאכות, או הכנה משבת לחול.

מראית העין[עריכה]

  • מראית העין. נאסרו גם פעולות שעשייתן עלולה לגרום לחשד שהעושה אותן מחלל את השבת[2]. לדוגמא: אסרו לתלות כבסים ליבוש בשבת, שלא יעלה חשד שכיבסם בשבת.

הערות שוליים[עריכה]

  1. . יש שקוראים לכל מצוות חכמים בעניין השבת בשם "עובדין דחול". ויש מחלקים וקוראים לדברים שאסרו חכמים משום "סרך מלאכה" בשם "שבות", ולגזירות אחרות בשם "עובדין דחול".
  2. . שלושה טעמים ישנם לגזירות חכמים משום מראית העין: א. כדי שלא יבואו הרואים ללמוד ממעשיו ולהתיר על ידי כך דברים אסורים - מתוך טעות; ב. שלא ייחשד אדם באיסור, כפי ששנינו במשנה: "לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום, שנאמר: והייתם נקיים מה' ומישראל, ואומר: ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם" (שקלים ג, ב); ג. כדי שלא יתחלל שם שמים במעשהו שנראה כמעשה אסור - בפרט אם העושה הוא אדם חשוב, כמבואר בדברי הרמב"ם: "ויש דברים שהם בכלל חילול ה', והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות; דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם ואף על פי שאינם עבירות, הרי זה חילל את ה'". (רמב"ם יסודי התורה ה, יא).