שודא דדייני: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מאין תקציר עריכה |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (5 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''כשלא יכולה להיות שום אפשרות לברר את הספק, לא כעת ולא בעתיד, הדיינים מחליטים בעצמם למי לתת את הממון''' {{מקור| | '''כשלא יכולה להיות שום אפשרות לברר את הספק, לא כעת ולא בעתיד, הדיינים מחליטים בעצמם למי לתת את הממון''' {{מקור|הסוגיא בבבא בתרא לד:|כן}}'''.''' | ||
'''לדוגמא''', שני שטרות היוצאין ביום אחד {{מקור|(לשמואל, והלכה כמותו. רב סובר שחולקין (בבא בתרא לד:))}}.'''נקרא גם''' שוחדא דדייני (בלשון הירושלמי<ref>דנו בפירושו לקמן בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בדינו אות ג.</ref>). | '''לדוגמא''', שני שטרות היוצאין ביום אחד {{מקור|(לשמואל, והלכה כמותו. רב סובר שחולקין (בבא בתרא לד:))}}.'''נקרא גם''' שוחדא דדייני (בלשון הירושלמי<ref>דנו בפירושו לקמן בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בדינו אות ג. ור' [[תבנית:הידעת?/ו' כסלו ה'תשס"ט]].</ref>). | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקורו''' מסברא. | '''מקורו''' מסברא. | ||
'''בדינו''' יש שלוש שיטות במפרשים {{מקור| | '''בדינו''' יש שלוש שיטות במפרשים {{מקור|שתי השיטות הראשונות הן הידועות יותר|כן}}: | ||
@ הרשב"ם {{מקור| | @ הרשב"ם {{מקור|בבלי:בבא בתרא לה.|כן}} והרמב"ם {{מקור|זכייה ומתנה ה-ו|כן}} פירשו שהדיינים יפסקו ע"פ מה שנראה להם על פי ראיות קלושות. וזה בירור המציאות האמיתית. | ||
@ התוס' ביארו שהדיינים יפסקו מה שירצו (מעין הנהגה, שהמציאות עדיין לא ידועה) {{מקור| | @ התוס' ביארו שהדיינים יפסקו מה שירצו (מעין הנהגה, שהמציאות עדיין לא ידועה) {{מקור|בבלי:בבא בתרא לה.|כן}}. | ||
@ הירושלמי {{מקור| | @ הירושלמי {{מקור|כתובות י-ד בתחילתו|כן}} קורא לדין זה "שוחדא דדייני", וחידש קרבן העדה {{מקור|שם|כן}} שלשיטת הירושלמי הבית דין יתנו למי שייתן להם שוחד, שמותר ליטול שוחד לצורך זה {{מקור|אמנם הפני משה שם פירש שגם הירושלמי סובר כבבלי|כן}}. | ||
==חוזק== | ==חוזק== | ||
| שורה 20: | שורה 20: | ||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:עקרונות משפטיים בדיני ממונות]] | ||
גרסה אחרונה מ־12:53, 5 בספטמבר 2012
|
|
הגדרה[עריכה]
כשלא יכולה להיות שום אפשרות לברר את הספק, לא כעת ולא בעתיד, הדיינים מחליטים בעצמם למי לתת את הממון (הסוגיא בבבא בתרא לד:).
לדוגמא, שני שטרות היוצאין ביום אחד (לשמואל, והלכה כמותו. רב סובר שחולקין (בבא בתרא לד:)).נקרא גם שוחדא דדייני (בלשון הירושלמי[1]).
מקור וטעם[עריכה]
מקורו מסברא.
בדינו יש שלוש שיטות במפרשים (שתי השיטות הראשונות הן הידועות יותר):
- הרשב"ם (בבא בתרא לה.) והרמב"ם (זכייה ומתנה ה-ו) פירשו שהדיינים יפסקו ע"פ מה שנראה להם על פי ראיות קלושות. וזה בירור המציאות האמיתית.
- התוס' ביארו שהדיינים יפסקו מה שירצו (מעין הנהגה, שהמציאות עדיין לא ידועה) (בבא בתרא לה.).
- הירושלמי (כתובות י-ד בתחילתו) קורא לדין זה "שוחדא דדייני", וחידש קרבן העדה (שם) שלשיטת הירושלמי הבית דין יתנו למי שייתן להם שוחד, שמותר ליטול שוחד לצורך זה (אמנם הפני משה שם פירש שגם הירושלמי סובר כבבלי).
חוזק[עריכה]
כל ההכרעות עדיפות משודא דדייני ודינו לא נאמר בהן.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ דנו בפירושו לקמן בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בדינו אות ג. ור' תבנית:הידעת?/ו' כסלו ה'תשס"ט.