שופר

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

קרן המשמשת לתקיעה, איתה מקיימים את מצוות התקיעה.

מה כשר לשופר?[edit]

כל קרן של בהמה כשרה לשופר מלבד קרן של פרה. ויש מנהגים להעדיף קרן מסוימת כקרן איל או עז או דווקא כפוף או ישר, לפי היום.

מתי תוקעים?[edit]

יש מצווה לתקוע בשופר בראש השנה, ביום הכיפורים של שנת היובל (לשחרור עבדים), בתעניות ובשעת צרה. נהגו לתקוע במוצאי יו"כ, ובסיום שחרית בימי אלול. הספרדים נהגו לתקוע בסליחות בשעת אמירת י"ג מידות ובקדיש תתקבל שאחריהן. אין תוקעים בערב ראש השנה. http://www.yeshiva.org.il/wiki/images/c/c4/Button_ref.png

תקיעת שופר בצאת יום הכיפורים[edit]

אחר קדיש תוקעין תקיעה אחת - כמנהג האשכנזים, או תשר"ת תש"ת תר"ת ואחרי 'תתקבל' עוד תרועה גדולה - כמנהג הספרדים[1] וקול שופר זה שבמוצאי יום כיפורים הוא זכר ליובל שהיו עושין בזמן שבית המקדש היה קיָּם. שבהשמע קול השופר ביום הכיפורים של שנת היובל, נפטרו העבדים לבתיהם וחזרו השדות לבעליהם[2]: טעם אחר, כדי לערבב את השטן. שביום הכיפורים אין לו רשות לקטרג, כיון שיצא היום רוצה לחזור ולקטרג על ישראל, והשופר מערבבו[3] טעם שלישי, לסימן שנצחנו השטן, כאותם החוזרים ממערכי המלחמה ונצחו את שונאיהם, והם תוקעים בשופרותיהם לאות שמחה[4] טעם רביעי, כדי להזכיר זכות עקדת יצחק בשעת חתימה אחרונה[5] טעם חמשי, זכר לעליָּתו של משה לשמים בפעם האחרונה וירידתו מן השמים, שעלה בראש חֹדש אלול וירד ביום הכיפורים, וצִוָּה לתקוע בעליתו ובירידתו, ולהזכירנו תקיעות של מתן תורה שקבלנו בלב שלם ובנפש חפצה[6] טעם ששי, רמז לסילוק שכינה, כמה שנאמר (תהלים מז): עָלָה אֱלֹקִים בִּתְרוּעָה[7] טעם שביעי, להודיע שהוא לילה ויאכילו את בניהם שהתענו ויכינו סעודת מוצאי יום הכיפורים[8] טעם שמיני, להודיע שמוצאי יום הכיפורים הוא כעין יום טוב, ומצוה לאכול סעודה כביום טוב ולשמוח בו, כמו שאמרו במדרש: במוצאי יום הכיפורים בת קול יוצאת ואומרת: לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹקִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ (קהלת ט), ומפני שאין יום טוב זה מפורסם, עשו בו תקנה לפרסמו[9]

צורת השופר[edit]

השופר הוא קרן חלולה שקצרה מצד אחד (שבו תוקעים) ורחבה מהצד השני.

קישורים חיצוניים[edit]


הערות שוליים

  1. ספר התודעה תשרי פרק ד
  2. זכר ליובל - מרדכי; טור שם; רב האי - מובא באבודרהם:
  3. לערבב השטן - שם בשם ר' יצחק אבן גיאת; כלבו:
  4. טעם שלישי - שבלי הלקט; רוקח:
  5. טעם רביעי - מטה משה:
  6. טעם חמִשי - שבלי הלקט ומט"מ:
  7. טעם ששי - ב"י סי' תרכד בשם סמ"ג וסמ"ק וע"ש ב"ח וט"ז (ורש"י ביצה ה: ד"ה ת"ש):
  8. טעם שביעי - תוס' שבת קיד:
  9. טעם שמיני - תוס' שם; סמ"ג לאוין סט (תוס' ותו"י יומא פז:)