תנופה

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

טלטול הקרבן, או חלק ממנו, על ידי בעל הקרבן יחד עם הכהן, כלפי ארבע רוחות העולם, כלפי מעלה וכלפי מטה.


כאשר אשה או גוי מביאים קרבן, הכהן מניף את הקרבן לבדו (פרט למנחת סוטה וקרבן נזירה), שנאמר: "דבר אל בני ישראל", ודרשו: בני ישראל מניפים ולא בנות ישראל מניפות; בני ישראל מניפים ואין הגויים מניפים. לדעות אחרות, בקרבנות שמביאים גויים, אין תנופה כלל.


בגמרא מובא: "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: "מוליך ומביא למי שארבע רוחות שלו, מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו. במערבא מתני הכי (בארץ ישראל שונים כך): אמר רבי חמא בר עוקבא אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מוליך ומביא כדי לעצור טללים רעים. אמר רבי יוסי בר אבין: זאת אומרת: שיירי מצוה מעכבין את הפורענות, שהרי תנופה שיירי מצוה היא (שכן הדם הוא זה שמכפר ולא התנופה) ועוצרת רוחות רעות וטללים רעים" (מנחות סב, א).