תשעה באב

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תשעה באב הוא יום צום לזכר חורבן בית המקדש הראשון והשני, החל בט' באב, בסופם של שלושת השבועות. דיני האבלות בתשעה באב הינם חמורים יותר מיתר התעניות וכוללים חמישה עינויים ומנהגי אבלות נוספים בנוסף לאמירת קינות על החורבן וקריאת מגילת איכה.

מאורעות היום ומשמעותן[עריכה]

חוץ מהחורבן, ארעו ביום זה מאורעות קשים נוספים, וכך שנינו במשנה (תענית ד, ו): "חמשה דברים ארעו את אבותינו בתשעה באב: נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ; וחרב הבית בראשונה ובשניה; ונלכדה ביתר; ונחרשה העיר". כלומר:

1.נגזר על אבותינו של יכנסו לארץ: לאחר חטא המרגלים, נגזר על בני ישראל שלא יכנסו לארץ ישראל, והיה זה בתשעה באב, כפי שדורשים חז"ל (תענית כט ע"א ועוד[1]): "תשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא. אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותה לילה ליל תשעה באב היה. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם בכיתם בכיה של חנם - ואני קובע לכם בכיה לדורות" [2] .

2.וחרב הבית בראשונה- חורבן בית המקדש הראשון.

3. ובשניה- חורבן בית המקדש השני.

4. ונלכדה ביתר- העיר ביתר היתה המעוז האחרון של מרד בר כוכבא, והיא נפלה בגבורה בתשעה באב, ואנדרינוס קיסר התעלל בגופותיהם של אנשיה, וכאשר הובאו לקבורה הרוגי ביתר תקנו בברכת המזון את ברכת הטוב והמטיב- הטוב- שלא הסריחו והמטיב- שהובאו לקבורה (ברכות מח ע"ב ועוד).

5. ונחרשה העיר- לאחר חורבן ירושלים, "שנתחרשה כולה ונעשית כשדה חרושה" (רש"י ותוספות יום טוב).

למאורעות אלו קיימת השלכה רבה על כל הדורות. בחורבנו של בית המקדש איבדנו שפע רוחני רב ביותר. דיני האבל שאנו מקיימים בתשעה באב, מלווים בצפיה לבניינו המחודש של בית המקדש ולבוא הגאולה השלמה במהרה בימינו.

דיני תשעה באב[עריכה]

בין המיצרים[עריכה]

ערך מורחב - ימי בין המיצרים

דברים האסורים בתשעה באב[עריכה]

צום תשעה באב מתחיל כבר בלילה הקודם לו, כמו ביום כיפור, החל משקיעת החמה בליל תשעה באב ועד לצאת הכוכבים למחרת. בתשעה באב חלים כל חמשת העינויים הנוהגים ביום הכיפורים: איסור אכילה ושתיה, איסור רחיצה, איסור סיכה, איסור נעילת הסנדל ואיסור תשמיש המיטה.

החל מליל תשעה באב ועד לחצות היום, אין יושבים על כסא או ספסל וכדומה, אלא על מקום נמוך. נוהגים שלא לעשות מלאכה בתשעה באב עד חצות היום, כדי לא להסיח את הדעת מהאבלות על החורבן. אין אדם מברך את חברו בשלום בתשעה באב.

מכיוון שלימוד התורה משמח את הלב (כפי שנאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב" (תהילים יט ט), ובתשעה באב אסורה השמחה, אסור ללמוד תורה, אלא רק בנושאים הקשורים לחורבן ולאבלות ובנושאים עצובים, כגון: דיני תשעה באב, ספר איוב, מגילת איכה, פרקי החורבן בספר ירמיהו[3], פרק שלישי ממסכת מועד קטן- אלו מגלחין (העוסק בדיני אבלות) ואגדות החורבן במסכת גיטין (גיטין נה ע"ב-גיטין נח ע"א).

התפילות וסדר היום[עריכה]

בליל תשעה באב קוראים במגילת איכה, שהיא דברי קינה על חורבן הבית הראשון שכתב ירמיהו[4], על נפילת ירושלים ועל יהודה שגלתה לבבל.

ישנן קהילות בהן מסירים את הפרוכת מארון הקודש בתשעה באב, או שהופכים את הפרוכת מן הצד הפנימי לחוץ, כדי להראות שאנו שרו�ם באבלות.

בקהילות ספרדיות מסויימות נהוג שהחזן בליל תשעה באב זורק אפר ואומר: "אפר תחת פאר". אחד מזקני תלמידי החכמים עולה במדרגות ההיכל ומכריז: "כך וכך שנים עברו לחורבן בית ראשון, כך וכך שנים עברו לחורבן בית שני, ואנחנו לא זכינו לגאולה. כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו (ירושלמי יומא א לח ועוד)".

בתפילת שחרית, ברוב קהילות ישראל, אין מתעטפים בטלית ואין מניחים תפילין. לאחר התפילה מאריכים עד סמוך לחצות היום בקריאת מגילת איכה ובאמירת הקינות. הקינות הן סדר תפילות ופיוטים, שבהם מקוננים על חורבן ירושלים ועל מאורעות איומים אחרים שקרו לישראל במהלך ההיסטוריה, כגון פרעות תתנ"ו, מסעות הצלב, גירוש ספרד, פרעות ת"ח ות"ט, השואה, חורבן גוש קטיף וצפון השומרון וכד', כל עדה על הצרות שארעו לה.

בתפילת מנחה (ולחלק מהקהילות גם בתפילת שחרית ותפילת ערבית) מוסיפים בברכת בונה ירושלים את תפלית נחם.

מכיוון ששריפת בית המקדש החלה בט' באב, אך נמשכה גם בי' באב, בו ארעה עיקר השריפה, גם בעשירי באב עד חצות היום נוהגים בחלק מדיני האבילות.

הערות שוליים

  1. (סוטה לה ע"א, סנהדרין קב ע"ב, במדבר רבה שלח טז, איכה רבה פרשה א, מדרש תנחומא פרשת שלח סימן י"ב, מדרש ילמדנו, ילקוט תלמוד תורה - פרשת שלח, ילקוט שמעוני פרשת שלח רמז תשמ"ג, ישעיהו רמז תיט ותהילים רמז תתסה).
  2. על פי גרסת מסורת הש"ס, ובגרסת וילנא במקום המילים "אותו לילה ליל" מופיעות המילים "אותו היום ערב"
  3. על פסוקי הנחמה יש לדלג
  4. (בבא בתרא טו ע"א)