חנוכה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חנוכיה מסלובניה - ויקישיתוף - AtonX
אוסף חנוכיות - המקור: Jewish Encyclopedia
חנוכיה ב-Ukraine - ויקישיתוף Butko
חנוכיה בחצר בית הכנסת - המקור:ויקישיתוף,צילם דוד שי

חנוכה הוא חג של שמונה הימים המתחילים בכ"ה בכסלו, שנקבעו ע"י חכמים לימי הלל והודאה והדלקת נר בלילות החג לזכר ניסים שארעו באותם ימים.

רקע כללי

הרמב"ם (פ"ג מהל' מגילה וחנוכה הל' א-ג) כתב:

בית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות. וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם. וגברו בני חשמונאי, הכהנים הגדולים, והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני.
וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.
ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחלתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס, וימים אלו הן הנקראין חנוכה".

נמצא שישנם כמה סיבות לקביעת ימי החנוכה:

  • הנצחון של החשמונאים ביטול הצרות מהיונים,
  • חזרת המלכות לישראל,
  • נס פח השמן.


שתי גישות בהסתכלות על חנוכה

דעת בעל הטורים

לעומת הרמב"ם מציג את הדברים בצורה אחרת רבנו יעקב בן הרא"ש, כדלקמן:

מאי חנוכה [מה עניינו]? דתניא [שלמדנו] בכ"ה בכסליו יומי חנוכה תמניא [שמונה]... שכשנכנסו גוים בהיכל טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה יד מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא כדי להדליק יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו בו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ימים טובים בהלל ובהודאה – פי' לומר בהן הלל ולהודות לומר בו על הנסים בהודאה (או"ח סי' תרע).המקור לניסוח הוא במסכת שבת ( כא, ב)כאשר הנושא בכללו הוא הדלקת נרות.

הרב דוד בר-חיים במאמרו על הנושא:חנוכה זו שאנו חוגגים – על שום מה ? באתר ערוץ שבע מבחין בין שתי הגישות וקובע:"תלוי את מי שואלים: בני ארץ ישראל או בני הגולה. ובניסוח אחר: הרמב"ם או הטור".

הוא מונה את ההבדלים בין התאורים: בעוד הרמב"ם מתאר את הרקע לחג, כיצד בני ישראל חיו תחת כיבוש היווני, ואשר ביקש למנוע מהיהודים לחיות כיהודים ואף חילל את בית מקדשם. וכתוצאה, קמו החשמונאים והיכו את הצבא היווני והעיקר הצליחו להעמיד שלטון עצמאי לראשונה מאתים שנה. ה"טור" מתמקד בפך אחד של שמן.

המהר"ל מסביר ב(נר מצוה עמ' כב): "ואם תאמר, וכי בשביל שנעשה להם נס בהדלקה, שלא תהיה בטלה ההדלקה, היו קובעין חנוכה? כי מה שחייב להודות ולהלל, זהו כאשר נעשה לו נס ובשביל הצלתו, ולא בשביל שנעשה לו נס לעשות המצוה... יש לומר, שעיקר מה שקבעו ימי חנוכה בשביל שהיו מנצחים את היוונים, רק שלא היה נראה שהיה נצחון הזה על ידי נס שעשה זה השם יתברך ולא היה זה מכחם וגבורתם. ולפיכך נעשה הנס על ידי נרות המנורה, שידעו שהכל היה בנס מן השם יתברך, וכך המלחמה שהיו מנצחין ישראל, היה מן השם יתברך (ועיין עוד במור וקציעה ליעב"ץ סי' תרע ובהגהות מהר"ץ חיות לשבת שם).

מסכת תענית

תמיכה למאמרו של הרמב"ם נמצא במגילת תענית, בה נאמר :"'ומה ראו להדליק את הנרות? לפי שנכנסו יונים בהיכל, וכשגברה יד בית חשמונאי לא היה במה להדליק. הביאו שבעה שפודי ברזל וחפום בעץ והדליקו בהם את הנרות' (משנה כ"ג)

הרב דוד בר-חיים משלים : "המצוה הראשונה שיכלו לוחמי החופש היהודיים לקיים במקדש ששוחרר זה עתה היתה הטבת נרות המנורה, וזאת משני טעמים: אין קושי מיוחד להרכיב מנורה מכל הבא ליד (מנורת הזהב נגזלה על ידי היונים), ועוד ש'אין מחנכין המנורה; אלא בהדלקת שבעה נרותיה בין הערביים' (רמב"ם, תמידין ומוספין ג, י) – כלומר ניתן היה לבצע זאת מיידית. כך הפכה המנורה לסמל הנצחון וטיהור המקדש.

ועוד במגילת תענית: 'ומה ראו לעשות חנוכה שמונה ימים? והלא חנוכה שעשה משה במדבר [בהקמת המשכן] לא עשה אלא שבעת ימים? אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל ובנו את המזבח ושדוהו בשיד ותקנו בו כלי שרת, והיו מתעסקים בו שמונה ימים'. לאמור: שמונת הימים הם לזכר הימים בהם עסקו בהכנת המזבח והכלים. לנס השמן, שוב, אין זכר.


השמטתו מהמשנה

רבים תמהו מדוע רבי הזכיר במשנה את חנוכה רק בהקשרים צדדיים לחלוטין[1], השמיט את עיקרי דיניו ולא סידר את הלכותיו במסכת מיוחדת או לפחות במקום מרוכז?

  • הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה תולה זאת בפירסומם של הלכות חנוכה.
  • יש מי שכתב שהיות ורבי ידע שספרו יבוקר מאנשי מדע העומדים מחוץ ליהדות שיחרצו עליו משפט לפני ממשלת רומא, לכך השמיט עניינים מרכזיים בתורת ישראל, כגון: הגאולה ע"י המשיח. ומטעם זה הושמטו גם ענייני חנוכה, שחשבוהו הגויים כענין פוליטי - חגיגת הניצחון הלאומי (יסוד המשנה ועריכה, הרב ראובן מרגליות, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, עמ' כב).

רמזים מהתורה

במקרא יש רמזים לחג החנוכה : [2]

  1. המילה העשרים וחמש בתורה : "ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור". (בראשית א' ג')בהקשר לכך יש להוסיף שתי הערות:
    1. חז"ל דורשים על הפסוק "והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום" תוהו - זה בבל, ובוהו - זה פרס, וחושך - זה יון, על פני תהום - זה גלות אדום. הרי שיון הם חושך וחג החנוכה הוא האור.
    2. האור שעליו מדובר בפסוק אינו אור השמש, שהיא נבראה כידוע רק ביום הרביעי, אלא זהו האור הגדול שה' גנז לצדיקים לעתיד לבוא, וכתוב בספרי הקבלה שחג החנוכה מגלה את האור הגנוז.
  2. ברשימת המסעות שבפרשת מסעי, המסע ה-25 : "ויסעו ממתקה ויחנו בחשמונה" (במדבר ל"ג כ"ט). ואפשר להוסיף שאת שם החג "חנוכה" ניתן לחלק חנו-כ"ה, כלומר החניה ה-25.
  3. בפרשת אמור התורה מונה את כל החגים לפי סידרם בלוח השנה החל מחג הפסח. הפרשיה מסתיימת בחג הסוכות. מיד לאחר מכן מופיע הציווי " צו את בני ישראל, וייקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, להעלות נר תמיד. מחוץ לפרוכת העדות באוהל מועד, יערוך אותו אהרון מערב עד בוקר לפני ה' תמיד, חוקת עולם לדורותיכם. על המנורה הטהורה יערוך את הנרות, לפני ה' תמיד" (ויקרא כ"ד א'-ד').
    נשאלת שתי שאלות: ראשית, מה הקשר בין פרשיית החגים להדלקת הנרות ושנית, התורה אומרת "להעלות נר תמיד" וכן "חוקת עולם לדורותיכם", אבל הרי הדלקת המנורה פסקה לאחר חורבן בהמ"ק.
    כיום, לאחר חג הסוכות, אנו חוגגים את חג החנוכה, ומדליקים נרות שמן זית, לזכר נס פך השמן שהיה בהדלקת המנורה בחג החנוכה ע"י החשמונאים הכוהנים ממשיכי הארון הכהן.
  4. פרשת נשא מסתיימת בחנוכת המזבח ע"י קורבנות הנשיאים, ומיד מתחילה פרשת בהעלותך בציווי להדליק אור במנורה. ידועים דברי רש"י במקום "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרון חנוכת הנשיאים, חלשה אז דעתו שלא היה עימהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה, חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות"
    הרמב"ן מצטט את דברי רש"י ושואל מדוע נחמו דווקא במנורה ולא בקטורת, ובכל הקורבנות, ובעבודת יום הכיפורים שאנה כשרה אלא בו? ועונה "אבל עניין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהייתה בבית שני ע"י אהרון ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו". ומוסיף הרמב"ן ומביא מקור לדבריו "ובלשון הזה מצאתיה במגילת סתרים לרבנו ניסים שהזכיר האגדה הזו, ואמר ראיתי במדרש,כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי וכו' אמר לו הקב"ה למשה, דבר אל אהרון ואמרת אליו יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות, ואני עושה בה לישראל ע"י בניך ניסים ותשועה וחנוכה שקרויה על שמם, והיא חנוכת בית חשמונאי ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנוכת המזבח.
    כדי לחזק את דבריו מביא הרמב"ן את המקור לדברי רש"י שהוא במדרש תנחומא בהעלותך ה' (ומופיע גם במדרש רבה) : ".. וכל הנשיאים הקריבו, חוץ מנשיאו של לוי. ומי היה נשיא לוי? זה אהרון, שנאמר, ואת שם אהרון תכתוב על מטה לוי, ואהרון לא הקריב עם הנשיאים. והיה אומר אוי לי, שמא בשבילי אינו מקובל שבט לוי. אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לאהרון, אל תתיירא, לגדולה מזו אתה מתוקן,. לכך נאמר, דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך. הקורבנות, כל זמן שבית המקדש קיים נוהגין, אבל הנרות, לעולם אל מול פני המנורה. וכל הברכות שנאמר לך לברך את בני, אינן בטלין לעולם". ומקשה על כך הרמב"ן "והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים, והקרבנות בטלין מפני חורבנו, אף הנרות בטלות". אלא מסיק מכך הרמב"ן "אבל לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותינו" ומוסיף הרמב"ן בהתייחסות לסוף דברי המדרש "וכן ברכת כוהנים, הסמוכה לחנוכת הנשיאים נוהגת לעולם. דרשו סמוכין לחנוכת הנשיאים מלפניה ומלאחריה בכבודו של אהרון שלא נמנה עימהם"
    הרי לנו שכבר בזמן חנוכת המזבח במדבר נרמז לנו נס החנוכה והדלקת נרות חנוכה.
  5. ואם הזכרנו מעין פיצוי לשבט לוי ישנו פיצוי גם לתאריך. ישנו מדרש שאומר "אמר רבי חנינא, בכ"ה בכסלו נגמרה מלאת המשכן, ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב "ביום החודש הראשון, באחד לחודש, תקים את משכן אהל מועד". והיו ישראל ממלמלין על משה לומר למה לא הוקם מיד, שמא דופי ארע בו? והקב"ה חשב לערב שמחת המשכן בחודש שנולד בו יצחק .... ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה. אמר הקב"ה עלי לשלם. מה שילם לו הקב"ה חנוכת חשמונאי."
    ואולי אפשר להוסיף שבגלל זה קוראים בתורה בחנוכה את פרשת הנשיאים כי בעצם זה היה צריך להתחיל בכ"ה בכסלו.
    כמו כן, כאשר חזרו עולי הגולה מבבל והתחילו בבניין בית המקדש, ובעצת המשטינים נפסקה העבודה עשרים ושתים שנה, ואחר כך חזרה ונתחדשה עבודת הבניין, הקימו את יסודותיו ביום עשרים וארבעה בכסלו, ובלילה שלאחריו, אור לכ"ה בכסלו, שמחו בשמחת היסוד, כמו שכתוב בחגי "שימו נא לבכם מן היום הזה ומעלה, מיום עשרים וארבעה לתשיעי (כסלו) למן היום אשר יוסד היכל ה' שימו לבבכם". אמנם כתוב בפסוק "יום עשרים וארבעה" אבל אפשר לומר שכוונת הנביא במילים "מן היום הזה ומעלה" שיחגגו למחרת. וכן, "לבבכם" בגימטריה 94 כמו "החנוכה"
  6. בספר בני יששכר כתוב שישנם שלשה רגלים מהתורה וכנגדם ניתן כח ביד חכמים לקבוע שלושה חגים.

אור שמונת ימי החנוכה נוגה מאורו של חג הסוכות ושמיני עצרת. שניהם שמונה ימים. לפי בית שמאי מדליקים בים הראשון שמונה נרות ואח"כ פוחת והולך כנגד פרי החגאור הפורים נוגה מאורו של חג השבועות (מתן תורה)ולעת קץ האחרון במהרה בימינו יאיר על ישראל אור חדש מאור הגאולה הראשונה שהייתה בפסח יום העצמאות

הקשר לחג הסוכות

באגרת ששיגר יהודה המכבי ומועצת הזקנים בירושלים ליהודי אלכסנדריה, בה חנוכה נקראת פעם 'חג טהרת המקדש' ופעם 'חג הסוכות' (ספר מכבים ב, א, יח). התעלומה נפתרת פרקים אחדים מאוחר יותר כאשר בעל הספר מספר על חג החנוכה הראשון:ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות, בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה (ספר חשמונאים ב, א, יח; י, ה). לפי זה קבעו לעשות חג חנוכת הבית שמונה ימים בתורת תשלומים לחג הסוכות שלא היה בידם לחגוג כדין בהיותם בעיצומה של מלחמה.

ראו גם


לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ר' ביכורים פ"א מ"ו, ראש השנה פ"א מ"ג, תענית פ"ב מ"י, מגילה פ"ג מ"ד ומ"ו, מועד קטן פ"ג מ"ט.
  2. התקבל צבי שביט (שטרן) משילה