יום ו' כ"ה ניסן ה'תשע"ד
Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אלול תשס"ה

כל אות וכל נשמה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

חסידים מספרים כי ר' אורי מסטרליסק נהג לומר שרבבות האותיות של התורה הן כנגד רבבות הנשמות של ישראל. אם חסרה אות אחת בתורה, התורה פסולה. אם חסרה נשמה אחת מישראל, אין השכינה שורה בתוכם. כמו האותיות צריכות גם הנשמות להתחבר ולהיות לאגודה אחת. אם כן, למה אסור בספר תורה שתהא אות אחת נוגעת בחברתה? שכל נשמה מישראל צריכה שיהיו לה שעות להתבודד עם קונה.

רבות דובר כבר בספרי קבלה וחסידות על ההשוואה שבין שישים ריבוא האותיות שבתורה לבין שישים ריבוא נשמות כלל ישראל. יסודם של הדברים הוא בקביעה כי התורה וישראל חד הם. שוויון זה מניח תשתית להשוואות רבות בין דיני ספר התורה לבין ההתייחסות לעם ישראל. על בסיס ההשוואה הזו אמר ר' אורי את אמרתו.

מקורו של המספר שישים ריבוא במניינם של יוצאי מצרים. מספר זה הפך להיות למספר מציין לכלל ישראל, שכן ביציאתם ממצרים הפכו ישראל לעם. אז קיבלו ישראל את התורה, והפכו למציאות חדשה של ציבור, כנסת ישראל.

אחת ההלכות הנוגעות בעניין זה של קיבוץ שישים ריבוא ישראל במקום אחד היא ברכת "ברוך חכם הרזים". כך שנו חכמים: "הרואה אוכלוסי ישראל אומר 'ברוך חכם הרזים', שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה". בהמשך הגמרא שם אמרו אין אוכלוסא פחות משישים ריבוא.
על המשמעות העמוקה שיש לברכת חכם הרזים לרואה שישים ריבוא מישראל כתב הראי"ה קוק בעין אי"ה: ככל שנעמיק להתבונן במבנה האופי הפרטי של בני האדם, נתפלא יותר ויותר על השוני הרב הקיים בין ביניהם. שוני זה, מגזרת החכמה העליונה הוא בא. אילו היו כל בני האדם שווים זה לזה בהלך רוחם, לא היה כל אדם ואדם וכל חוג וחוג מושך לכיוונו בצורה קיצונית וקנאית כל-כך, ומתוך כך היה העולם נחסר דעות, כיוונים ורעיונות שונים ומפרים.

אילו היו כל בני האדם חושבים בצורה שווה לא היה האדם מגיע לפסול את דעתו של השני, למצוא בה את הפגם, ומתוך כך היו מחשבות וכיוונים לא רצויים קונים שביתה בעולמנו הרוחני. דווקא הבדלי ההשקפות והדעות מביאים לידי ביקורת פנימית, ומתוך כך לבניין השקפת עולם ודרך נכונות וישרות.
נמצא שדווקא הבדל הדעות וההשקפות המתגלות בשעה שקיבוץ גדול מישראל מתכנס יחד, חושף את המגמה הכללית הפועלת לכיוון אחד, והוא תיקון העולם. דווקא מתוך ריבוי הדעות תיבנה מגמה כוללת המורכבת מדעות וכיוונים שונים, שכולם אומרים תיקון עולם במלכותו יתברך.

מדברי הרב קוק נמצינו למדים כי קיבוצם של שישים ריבוא מישראל מעורר שתי מחשבות סותרות: האחת, המחשבה אודות הגוונים השונים והמובדלים של בני האדם. המחלוקות, המפלגות, הדעות, השוני. כך מקובל לומר אצל יהודים: "שני יהודים שלוש דעות". משפט זה, שהולדתו בגנותו של עם ישראל, מצביע על הפריון המחשבתי הרב הקיים בציבוריות הישראלית. המחשבה השנייה המתעוררת בנו היא האחידות המתגלה בקיבוצם של פרטים כה רבים. דווקא העמידה של פרטים רבים כל-כך יחדיו מטשטשת את ההתייחסות הפרטית לכל אחד ואחד, ומדגישה את הפן הציבורי של הכלל.

מתוך המתח הזה שבין פרטים וכלל, המתגלה בקיבוצם של שישים ריבוא מישראל, אנו שבים אל ההשוואה שעורך ר' אורי מסטרליסק בין שישים ריבוא נשמות ישראל לבין שישים ריבוא אותיות התורה.

שתי הלכות יש בספר תורה: הלכה אחת מדברת על כך שאם חסרה בספר התורה אפילו אותו אחת, נפסל ספר התורה. הלכה זו מדגישה את הפן הכללי, האחדותי של ספר התורה, ומתוך כך גם את הפן הכללי והאחדותי של נשמות ישראל. אין אדם יכול להעמיד את עצמו בעמדה בדלנית ולחשוב כי יוכל להגיע לדרגה גבוהה יותר ללא זיקה לכלל ישראל. אותיות ספר התורה זקוקות זו לזו, הקטנות לגדולות והגדולות לקטנות, אותיות רבתיות עם אותיות זעירות.

כאן מגיעה לידי ביטוי הלכה נוספת בהלכות ספר התורה: הגישה המדברת על הנחיצות של כל אותו ואות בספר התורה שמה דגש על הממד הכללי של ספר התורה. האותיות אינן יכולות לעמוד בזכות עצמן, וזקוקות הן אחת לחברתה. גישה זו עלולה לטשטש את ייחודה של כל אות ואות. אך הלכה נוספת אומרת כי ספר תורה שאות אחת בו נוגעת בחברתה אינו כשר אף הוא. הכלל צריך לפנות מקום לפרטים. צריך להבין כי האותיות השונות הן שמרכיבות את המילים ואת המשפטים.

דווקא מתוך השוני שבין האותיות הולכת וצומחת אמירה בעלת משמעות: אין לדבק את האותיות זו לזו. יש לתת מקום לכל אחד ואחד מישראל לפתח את אישיותו המיוחדת לו; אסור לכלל למחוק את הפרט. אובדן הדעה הפרטית עלול ליצור חסר גם בכלל.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.

חזרה למעלה