חינוך

שימוש באמירות שאינן אמת או אמירות דמיוניות היא תופעה ידועה אצל ילדים. הסיבה היא, התפתחות כח הדמיון. אנו, כמבוגרים, משתמשים במקביל בשניים מתוך כוחות הנפש, לצורך למידה: האחד - כח השכל-הדעת, והשני - כח ההפשטה, דמיון.

יש שני כללים סותרים בחינוך: האחד, הצבת גבולות. והשני, הסתלקות מאחריות והעברתה לבן. בהצבת הקוים האדומים, אנו למעשה נוטלים אחריות על הבן, להזהירו ולחנכו שיקבל על עצמו את הגבולות הללו. לעומת זאת, כלל גדול בחינוך הוא, לתת אמון בילד, לסמוך עליו, ולהשתדל בכל גיל, לפי יכולתו, להעביר אליו את האחריות.

יש לזכור את הכלל הגדול בחינוך בכלל ובחינוך למצוות בפרט: חינוך בכפיה, אין לו כל סיכוי. הדרך היחידה לחנך לטווח ארוך היא בדרך האהבה.

חודש אדר בפתח והמורים במתח - איך יעבור השנה חודש אדר, מתוך התרוממות רוח ושמחה של מצווה, או חלילה...בדרכים להפיכת שמחת חודש אדר במוסדות החינוך, למשמעותית וככזאת המבטאת את הניצחון על האויב העמלקי ואת קבלת התורה המחודשת - תעסוק ה"קומה התורנית" השבוע.

מי שהיין גורם לו להתנהגות לא מכובדת, ובודאי אם גורם לו להקאה, אין עליו כל חובה לשתות יין בפורים. אדם מבוגר, יודע לשלוט על עצמו ולשתות במידה מבוקרת, כדי שלא יאבד את אישיותו. אבל ילדים, מצוה למנוע מהם שתיית יין או משקאות חריפים אחרים.