בין אדם לחברו

מצות לא תעשה שלא לבייש את חברו, שנאמר: "ולא תשא עליו חטא" (ויקרא י"ט)

במצות "ואהבת לרעך" ישנה חובה להבחין בין מי שבגלל חולשתו נגרר לסיפוק תאוותו החומרנית, לבין מי שמתוך השקפת עולם ואידיאולוגיה שולל את תורת ישראל.

לאחר הצו "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" חותמת התורה ואומרת: "ויראת מאלוקיך אני ה'". מהי הזיקה בין הצו בתחילתו של הפסוק לצו: "ויראת מאלוקיך"?

חז"ל פירשו את המצווה: "והדרת פני זקן" כמצווה ממה להמנע לעשות. מדוע פירשו כך ולא על פי הכוונה הנראית פשוטה יותר כצו לעשיה חיובית?

"מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" - מפני מי בדיוק יש לקום?

תשובה מלשון הרע - פלא הרפואה של הצרעת, ועשו סייג לתורה , ואשלם ניחומים לו ולאבליו.

זאת תהיה תורה המצורע ביום טהרתו; לתהליך התשובה של המצורע שתי קומות: האחת הטיפול הפורמלי בנגע והשניה עמוק יותר בטיפול בשורש הרוחני של הצרעת.

חז"ל למדונו שהצרעת באה על עוון לשון הרע, ומצאנו לכך ראיה משני מקומות: ממשה וממרים.