גמרא נדרים

אדם שנשבע לקיים מצווה ועבר על שבועותו - לוקה או לא? ומה הדין בנשבע לא לאכול דבר אסורר והתבטל האיסור, צריך התרה או לא?

ביאור שיטות הריטב"א תוספות והרא"ש בנוגע לסוגיית ידות. תירוץ לסתירה לכאורה מהמשנה של סתם נדרים להחמיר.

שלוש שליות בראשונים ביחס לנזיר - א. איסור גברא. ב. איסור חפצא. ג. החלת שם נזירות - ובעיקבות כך חלים דיני נזיר. וההתמודדות עם הקושיות והסתירות.

מחלוקת הראשונים אם ספק ממון ענייים זה ספק באיסורים ולחומרה או שזה ספק ממון ולקולה. חקירת המחנה אפרים אם מודר צדקה הכסף ישר נקנה לעניים או רק יש חוב כמו כל הנדרים.

החשש של שם שמים לבטלה נובע מכך שהתורה אמרה "את ה' אלוקיך תירא" שיש מצוה לפחד יותר. אך סתם כך אנו לא חוששים לבעיה ואנו סומכים על חזקה כהנהגה ולא כראיה.

מחלוקת ראשונים האם בל תארח זה חילול הדיבור, או ביטול המצווה. רמב"ן רשב"א ר"ן ורמב"ם.

ביאור מחלוקת הראשונים לעניין בל יחל בשבועה והקשר למחלוקת האם צריך שם ה' בשבועה. תליית שתי המחלוקות האלה במחלוקת אביי ורבא במתפיס שבועה (שבועות כ.).

כאשר מצוות עשה דוחה אפילו מכשירים של מצוות של תעשה - עשה דוחה לא תעשה. אך במושג "מצוות לאו להנות ניתנו" לא נתיר לעשות מצוה כאשר יש בה הנאת איסור אפילו אם ההנאה תהייה במכשירי המצוה או נלווים אל המצוה כך אפשר לתרץ את שיטת הרשב"א.

בנדר יש שתי צורות החלה. 1. על ידי תפיסה והעברת קדושה מדבר אחר. 2. הגדרת איסור בלא התפסה. הצורה הראשונה יוצרת איסור מעילה והשניה איסור "בל יחל"