גמרא שבת

שיעור זה דן בדין הפסקה מתלמוד תורה לקריאת שמע, ובדין הפסקה מעבודה בבית המקדש לקריאת המגילה.

אדם שלומד תורה, עוסק בצרכי רבים או עוסק במלאכתו – האם הוא צריך להפסיק לתפילה ולקריאת שמע? שיעור זה דן ביסודות דין זה ובהבדלים בין האפשרויות השונות.

שיעור זה עוסק במספר שאלות מעשיות בדין השהייה על פלאטה חשמלית – השהיית דבר מבושל על פלאטה דולקת, והשהיית דבר שאינו מבושל על פלאטה כבויה כך שתידלק בשבת.

האם מותר לאדם להכניס את עצמו למצב שבו הוא יבטל מצווה? יתכנו מספר אפשרויות לכך - פיקוח נפש בשבת, לא תעשה שנדחה מפני עשה, ועוד.

עיון בסוגיית "השוחט בשבת", ועיון בחקירת האחרונים בגדרו של איסור 'לפני עיור': האם זהו איסור עצמאי וכללי, או שבכל איסור ואיסור יש גם סעיף שאסור להכשיל אחרים באותו איסור? לשאלה זו מספר השלכות מעניינות. הסיכום בכתב כולל רק את החלק הדן באיסור "לפני עיור".

ישנה מחלוקת בכל התורה בין ר' יהודה ור' שמעון ב"דבר שאינו מתכוון", האם מותר לאדם לעשות פעולה שעלולה לגרור איתה איסור. ונפסקה הלכה (לפחות בהלכות שבת) כר' שמעון שמותר. אולם מודה ר' שמעון שאם פעולת האיסור ודאי תתבצע, למרות שהאדם לא מתכוון אליה, הרי זה אסור. וזה נקרא "פסיק רישיה ולא ימות" (זהו משל: אי אפשר לחתוך את ראש התרנגול ולומר – אין אני מתכוון להורגו). מהי סיבת האיסור ב"פסיק רישיה"? ישנן כמה אפשרויות. בשאלה זו, למעשה, תלויים ההבדלים ב"פסיק רישיה" בין איסורי שבת לבין שאר האיסורים בתורה, וגם בתוך שבת עצמה בין סוגי פעולות שונות.

המשנה בפרק שביעי במסכת שבת מוֹנה 39 אבות מלאכות האסורות בשבת מן התורה. מלאכות אלו למדנו ממלאכת בניית המשכן, והן מלאכות של בניין ויצירה. אולם חלק מן המלאכות הן מלאכות של קלקול, וקלקול אינו אסור מן התורה בשבת. על כן מלאכות אלו אסורות מן התורה רק כאשר הן נעשות על מנת לתקן, כמו: קורע על מנת לתפור, סותר על מנת לבנות, מוחק על מנת לכתוב וכדומה. מה הדין במקרה שהמלאכות הללו (שבמשכן היו קלקול) נעשות בצורה שהן עצמן תיקון, ולא קלקול על מנת לתקן. האם מכיוון שנעשה כאן תיקון זה אסור מן התורה, או אולי במלאכות אלו נאסר מן התורה רק קלקול על מנת לתקן (כמו שהיה במשכן) ולא תיקון בפני עצמו?

האם אדם ש'מקשקש' אותיות על דף בשבת ללא כל תכלית נחשב כעושה מלאכה הצריכה לגופה? שיעור זה דן בשאלה זו לאור הסוגיות העוסקות בהגדרת מלאכה שאינה צריכה לגופה.

הלכות שבת רבות מוסברות לאור העיקרון המתבאר בשיעור זה, שיש שני מיני תולדות – תולדה מצד הדמיון במעשה החיצוני, ומצד הדמיון במחשבת הנפש. השיעור הוא לעיון בלבד, ואינו הלכה למעשה.

שיעור זה דן בחילול שבת לצורך הצלת חיים בכמה מצבים מיוחדים: מי שלא יקיים מצוות, עובר, טריפה, והצלת אדם מהתבוללות.