ירושלים ובית המקדש

ספר החינוך סבור שיכולים אנו להבין את עניינו של מזבח קטורת באופן כללי, אך לא את פרטיו. בכך הוא מהלך בשיטתו עקרונית של הרמב"ם.

ציוותה אותנו התורה להקריב שני קרבנות בכל יום כקרבן תמיד אחד בבוקר ושני בערב. האברבנאל רואה בכך סמל לשני חסדים שעשה אתנו הקב"ה - חסד רוחני וחסד גשמי.

בענינה של הקטורת נחלקו הרמב"ם והאברבנאל. הרמב"ם רואה בכך טעם מעשי, לעומתו האברבנאל מציע טעם סמלי.

ליל שבת פרשת תרומה. קבוצת מבקרים מסיירת ברובע היהודי. במדרגות המובילות לכותל, הקבוצה נעצרת ליד מנורת המקדש, והמדריך מסביר: "השבת ימלאו עשרים שנה למכון המקדש. מנורת זהב זו יוצרה במכון המקדש, והיא שחזור של המנורה, שהייתה בבית המקדש השני. אולם, חשוב לדעת, המכון לא הוקם כמוזיאון לכלים שהיו בבית המקדש השני, אלא כמקום לבניית כלי שרת לבית המקדש השלישי". "יודעים אתם", הוסיף המדריך, "בית המקדש השלישי יפתור את בעיות דורנו". כמה מבני הקבוצה הופתעו ושאלו - כיצד?

בידינו הדבר, אנחנו יכולים להראות את חיבתנו הגדולה לירושלים לבוא לבקר בה לחונן את אבניה ואת עפרה, בזה אנו פועלים הרבה

וכעת שהקב"ה ברוב חסדיו משיב אותנו לארצנו ונוטע אותנו בגבולנו, ומחזיר אותנו לירושלים ונתן בידינו את השלטון על הר הבית, על אחת כמה וכמה שמושבעים אנו לשמור אמונים להר הבית, הר המוריה, מקום בית מקדשנו.

איש מכס אמריקני-מקסיקני חסון בדק את הדרכון שלי ועצר לרגע. אחר-כך הוא שאל אותי ביראה ותדהמה "אתה באמת גר בירושלים?" כשהשבתי לו בחיוב, הוא הביט בי ואמר, "יש לך מזל גדול שזכית לחיות בירושלים".

מול מניעות מציאותיות והלכתיות, ניסה לקדם הרב קלישר את יישוב הארץ ואת חידוש עבודת המקדש, אליסף ביננפלד על תלמידם של גדולי הדור שלבו פעם את פעמי הגאולה.

גליון 22 של החוברת קומי אורי, העוסק בענייני בית המקדש. חוברת לחודשים תשרי-חשון תשס"ח.

דמותו הרוחנית והמוסרית של האדם המודרני, מתקשה לתפוס את הטמון במקדש, הרב יוסיפון על המרפא לגוף ולנפש הטמונים בעבודת הקודש ובמקדש