יש שואלים

מדוע אנו מדגישים את העובדה שה' הוציאנו ממצרים ב"יד חזקה"? האם לא מספיק חשוב עצם העובדה שיצאנו מעבדות לחירות? והאם לא היה עדיף שנצא "בדרכי שלום"?

מקורות מהתלמוד האוסרים לצאת לחו"ל; פסיקת הרמב"ם; מסקנת ההלכה; אפילו ללא פסיקה זו אי אפשר היה לצאת לחו"ל.

אנשים אוהבים לטייל בחופש; חוץ מצד האיסור ההלכתי יש צד אחר שלא לרדת לחו"ל; סיפורים מהגמרא להמחשת הדברים.

התמודדות עם הטענה שנטיה זו היא מולדת; הפלורליזם - יחס אוהד למחלה; צד המיתה שיש בסטיה ודרך התיקון שמתווה התורה; חובת הציבור - לדאוג לשלימותו הגופנית והנפשית של הפרט.

האם אין מקום לחשוש שהעיסוק ביופי החיצוני של המקדש יפגום ברעיונות הרוחניים, יגרום לאדם להיות חיצוני, ובמקום להעמיק במשמעות העליונה של בית-המקדש שבו השכינה שורה, יעסוק אדם במראה החיצוני, ושבמקום לראות את פני השכינה במקדש הוא יבקש לראות את הכלים הנאים הנפלאים ביופיים?

האם עלינו לדאוג מהמתיחות במפרץ הפרסי, ומהכנותיה של ארצות-הברית למלחמה בעירק? ומה דעת הרב צבי יהודה קוק בעניין הרהורי עבירה ודאגות שונות? כיצד עלינו להתייחס למצב??

מהי הדרך והצורה הנכונה בה צריך האדם להיות, כדי להתכונן לקבלת התורה בשלימות?

תפקיד הצומות להחזירינו למוטב; ומצווה מן התורה לזעוק על כל צרה שבאה; גם בימינו עלינו לזעוק על הכוונה לחלק את הארץ; ו"מוטב לקצץ בהונות היד ולא לחתום על ויתור".

ימי החנוכה נקבעו לדורות מפני שמשמעותו של הנצחון על היוונים מאירה לכל הדורות. נצחון אמיתי הוא כאשר מנצחים את האויב והופכים אותו לאוהב. אם רק נצחנו את האויב ודיכאנו אותו, הנצחון עדיין איננו שלם. רק כאשר הופכים את האויב לאוהב אז הנצחון שלם.