משיח ותחיית המתים

לפי מסורת חז"ל, האיש שהושלך לקבר אלישע וחזר לחיים - היה בעלה של חולדה הנביאה. המסורת מרמזת למחלוקת בין הנביאים, האם מי שמסייע למלך שיש עליו ביקורת - נחשב ל"מת".

בספר מלכים מסופר שקברו את יואש מלך ישראל, אך לאחר מכן הוא מתואר כאדם חי. בסמוך לשם מסופר שהשליכו איש לקבר אלישע והוא קם לתחיה. הכתוב מרמז, שהיתה קבוצה שהתייחסה למלך יואש ולאלישע הנביא כמו לאנשים שקבורים בחייהם. אולם אלישע הנביא חלק עליהם.

אלישע בחר להעסיק את גיחזי כמשרתו למרות שהוא ידע שהוא מרדן. אלישע רצה לעורר בכך רחמי שמים, וגם לעורר את יהורם מלך ישראל ואת כלל ישראל בתשובה.

במצור על שומרון היה רעב עד שנשים אכלו את ילדיהן. מלך ישראל שמע ואמר שהוא יהרוג את אלישע הנביא. כשהמלך הגיע, אלישע ניבא שהמצור והרעב יישברו. מדוע אלישע חיכה? מהעיון מתבאר שאלישע רצה שאנשים רבים יתפללו לביטול הגזירה, ואילו מלך ישראל התנגד לכך.

פרשיית הנביא הזקן שגר בבית אל והחטיא את הנביא מיהודה – מתבארת מתוך העיון בפרשיית לידת יששכר. הקשר הוא המדרש שחמור - גרם ללידת יששכר; ולפי הדרך שהבעש"ט ביאר אותם, שעל ידי מאכל ומשתה שהם דברי החומר, גורם זה השכר.

אלישע ברך את האשה השונמית שארחה אותו בבן. לאחר מכן הבן חלה ומת, והשונמית דרשה מאלישע שיחיה אותו. אלישע התפלל והבן "פקח את עיניו". בהמשך מתברר שאלישע פעל לכך שגם השונמית "תפקח את עיניה".

האשה השונמית ארחה את אלישע ולא רצתה לבקש שיברך אותה בבן. היא מזכירה בהתנהגותה את רחל - שיעקב האשים אותה בעקרותה. רחל והשונמית לא רצו ללדת בנים מסוג משיח בן יוסף שעוסקים בגשמיות.

בספר מלכים מסופר שהמלך אחזיה שלח כוח צבאי להביא את אליהו, ואליהו היכה את החיילים באש. מדובר ב"אש" שבערה בבני ישראל במקום שנקרא "תבערה". זו השגה רוחנית גבוהה; שמתוכה האדם מתבייש וחש כ"מת", כאשר הוא רואה עד כמה הוא "בוער באש" של תאוות.

אברהם הקריב את ה"נער" יצחק על מזבח סמלי של התמסרות לעבודת הקודש. המזבח הסמלי הזה חוזר ומופיע אצל משה בחורב. והוא חוזר ומופיע אצל אליהו הנביא. עיקר מאבקו של אליהו נועד לשיקום המזבח הסמלי הזה.