ספר בראשית

שני הסיפורים מאוד דומים, אלא שהרמב"ן אומר שיש כמה הבדלים משמעותיים ביניהם א. הזימה לא היתה מאוסה על לוט ולכן הציע להוציא את בנותיו, בניגוד לפילגש בגבעה ששם ידע שלא ירצו את ביתו הבתולה והפילגש כבר זינתה תחתיו. בסדום רצו לכלות הרגל בעוד שבגבעה רק היו שטופי זימה. בסדום היו כל אנשי העיר ובגבעה רק חלק. בעל העקידה מסביר למה דווקא בגבעה היה יותר חמור, אבל בסוף מחלק בין מקום שבו יש חוטאים לבין מקום שהחוק הוא חוק של רשע שהרבה יותר גרוע

מידותיהם הרוחניות של האבות והדרך שבה הדברים מופיעים בהנהגתם ובצאצאיהם.

אהבת ה' מתוך מבט של אמונה; הקשר העצמי בין ישראל לקב"ה ; אהבת ה' וביטוייה; אהבת ה' מתוך אהבתו לישראל; אהבת ה' הטבעית; מסירות נפש מתוך אהבת ה'; שני סוגים של מסירות נפש; התבטלות מוחלטת לרצון ה'; עבודת ה' בשם הכלל; חיפוש תקנה לסדום; היחס הנכון לרשעים; מסירות נפש בימינו; התחזקות בישיבה בזמן מלחמה

ההבדל בין נח לאברהם אבינו; העקידה אינה דיכוי אהבת הבן הטבעית אלא העלאתה לגבהים עליונים; ביאור "הרב" לעקידה.

תקציר: מהו צחוק משובח מבחינה רוחנית, ומהו צחוק פסול? ומדוע אותה מילה מבטאת שני הפכים?