ספר ויקרא

הפרשה מתחילה במילה שמעניקה לה את שמה - "בהר". ההר, כמובן, הוא הר סיני, והדגש של התורה עליו נועד לחזק את אמונת היסוד של היהדות שהתורה שלנו היא תורה משמים ולא מעשה ידיה של איזו ועדה שפעלה במשך מאות שנים. אמונת יסוד זו נמצאת בליבן של מחלוקות רבות שאפיינו את העם היהודי במשך הדורות.

האדם נברא בערב שבת, וטמא טמא יקרא, תשובה מלשון הרע - פלא הרפואה של הצרעת, שבת החודש, ברכת האילנות, להטהר לפני הרגל, תשלום עולי הרגלים, לימוד הלכות קרבן פסח, עבודת זקני הכהנים בימות המשיח.

התורה מדגישה בפרשת השבוע אמיתת יסוד בכל הנוגע להנהגה דתית. מאחר שאין אנשים מושלמים בעולם וכל בני האדם עושים גם טועים או נכשלים בשלב כזה או אחר בחייהם.

גם בתיאור של יום הכיפורים וגם בתיאור של חג הסוכות משמתשת התורה במילה אך. שתי גישות יש בפרשנים בהסברת מקומה של המילה אך.

התורה פותחת את פרשת המועדים בכותרת על המועדים, אך למרות זאת מתחילה בשבת. הרמב"ן מסביר שעניינה של השבת הוזכר כאן על מנת ללמדנו שיום טוב שחל בשבת אסור במלאכת אוכל נפש.

ברשימת החגים מדגישה התורה: שבת לה', פסח לה', חג הסוכות לה' וכו'.מה עניינה של הדגשה זו?

דרישת התורה בפרשת השבוע שנהיה קדושים נראית לנו במבט ראשון משימה קשה מאד. האם הדרישה של התורה שפונה לאנשים ששקועים בניסיון לשרוד את היום, לפרנס את עצמם ואת משפחותיהם, להילחם בקשיים ובחוליים של החברה והחיים בכלל להתעלות איכשהו ולהיות קדושים היא מציאותית בכלל?

"בקרובי – בבחירי". כיצד נתקדש שמו של הקב"ה במיתת בני אהרן?