ספר ויקרא

את דבריו של משה "הוא אשר דיבר ה' בקרובי אקדש" מבינים בדרך כלל כאמירה שנאמרה ע"י ה'; הרמב"ן מבין שהדיבור משמעו הגזירה עצמה; ע"י מעשה הגזרה העביר ה' מסר לעם.

משה מנחם את אהרן במילים "הוא אשר דיבר ה' בקרובי אקדש" - היכן דיבר ה'?

לפני תחילת העבודה במשכן, יש לכפר על שני חטאים. אהרון יביא "עגל בן בקר" לכפר על חטא העגל ובני ישראל יביאו שעיר עזים ועגל לכפר על מכירת יוסף וטבילת כותנתו בדם השעיר ולכפר על חטא העגל. המכנה המשותף של שני חטאים אלה הוא שהעונש עליהם רודף את עם ישראל גם לדורות הבאים.

צו - לשון זירוז, ואש המזבח תוקד בו - רמז לעשיית המצוות בהתלהבות, קרא פרשת חטאת - כאילו הקריב חטאת, מתוך ההפטרה, מענייני המגילה.

המצווה הראשונה בפרשת צו היא תרומת הדשן. התורה מלמדת אותנו שתרומת הדשן נעשית בבגדי כהונה לעומת הוצאת הדשן, שעליו להחליף להבגדים פשוטים; מהי המשמעות של עובדה זו?

ישנו הבדל סגנוני בין האמור בקרבן עולה לאמור בקרבנות השלמים; בעולה כתוב: "זאת תורת העולה, היא העולה... " ואילו בשלמים כתוב: "וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב... " מה המשמעות להבדל זה?

פרשת צו ממשיכה את העיסוק בענייני הקרבנות, אולם סדר תיאור הקרבנות שונה. מהי הסיבה להבדל זה?

עד היכן מגיעה אחריותו של אדם גם אם חטא בשגגה. נביא שתי הגדרות חד משמעיות של חז"ל בתחום נטילת וקבלת האחריות:

אחרי כל התהפוכות של ספר שמות: יציאת מצרים, מעמד הר סיני, מתן תורה, פרשת עגל הזהב ובניית המשכן, הקב"ה קורא, כביכול, למשה מאוהל מועד. מה היא המשמעות של הקריאה הזאת ומדוע היה בה צורך בכלל? הרי משה כבר עלה להר סיני ולמד את התורה ואת חוקיה לפני הקריאה הזאת.

התורה מתארת את הקרבת קרבן העולה: " וסמך ידו... ונרצה לו לכפר עליו"; מהי המשמעות של הביטוי "ונרצה לו" ואל מי הוא מתייחס?