פרשת קדושים

דרישת התורה בפרשת השבוע שנהיה קדושים נראית לנו במבט ראשון משימה קשה מאד. האם הדרישה של התורה שפונה לאנשים ששקועים בניסיון לשרוד את היום, לפרנס את עצמם ואת משפחותיהם, להילחם בקשיים ובחוליים של החברה והחיים בכלל להתעלות איכשהו ולהיות קדושים היא מציאותית בכלל?

לאחר הצו "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" חותמת התורה ואומרת: "ויראת מאלוקיך אני ה'". מהי הזיקה בין הצו בתחילתו של הפסוק לצו: "ויראת מאלוקיך"?

חז"ל פירשו את המצווה: "והדרת פני זקן" כמצווה ממה להמנע לעשות. מדוע פירשו כך ולא על פי הכוונה הנראית פשוטה יותר כצו לעשיה חיובית?

"מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" - מפני מי בדיוק יש לקום?