פרשת שלח לך

נחיצותה של נבואת אלדד ומידד; התשובה פועלת מכוח זה שהחטא לא עצמי כי אם חיצוני; מיקומה של התשובה בעבודת ה'; עבודת ה' בכל המציאות; הפרת נדרים והתרת נדרים; מעלתה של א"י; קדושת פירותיה של א"י; מעלת ת"ח של א"י; אופיה של תורת א"י; מדריגות בקישור לא"י.

שבחי הראי"ה, אורות הצדיק, מרבים שלום בעולם, בסוד שיח, אורות המוסר, חזק ויאמץ ליבך.

משה ואהרן נופלים על פניהם כתוצאה מחטאו של העם. מה משמעותה של נפילה זו ומה יש ללמוד ממנה?

משה רבינו מתפלל ומבקש לבטל את העונש על חטא המרגלים. לצורך כך הוא משתמש בחלק מי"ג מידות. מדוע אין הוא מזכיר את כל י"ג המידות?

התורה מתארת "ויעלו בנגב ויבוא עד חברון". חז"ל למדו מלשון יחיד של "ויבוא" שהכוונה לכלב. הרש"ר הירש לומד שהמדובר בכולם והדבר מלמדנו על שורש הפילוג ביניהם.

כל אות שנראית מיותרת בתורה, וכן כל אות שנראית כחסרה במלה מסויימת, באה ללמד איזה לימוד. כיון שהפסוק מתחיל בלשון רבים "ויעלו בנגב", משום מה עבר ללשון יחיד "ויבוא עד חברון"? נציע כאן שני הסברים לדבר.

הסמיכות של פרשת המרגלים לפרשת מרים הנביאה הכתובה בסוף הפרשה הקודמת, באה ללמדנו את גודל עוון לשון הרע בכלל, והוצאת דיבה על ארץ ישראל בפרט.

בפרשת השבוע נסמכו כמה פרשיות זו לזו, פרשת המרגלים ולאחריה חיוב קרבן נסכים, פרשת שגגה בחטא עבודה זרה ופרשת ציצית. ויש בהם שייכות בין גורמי החטא של המרגלים לבין תיקונו על ידי פרשת נסכים, עבודה זרה ופרשת ציצית.

אי-אפשר שלא לברך את המשפחות היושבות בחברון תוך מסירות והקרבה יום יום. הן מבטאות את רחשי הלב של העם כולו, הקשור בכל נימי נפשו לעיר חברון תיבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן.

מפליא כי מכל העבירות במדבר, הקשה ביותר אשר דוקא בגללה נגזר עליהם שימותו במדבר ולא ייכנסו לא"י, הוא ענין "וימאסו בארץ חמדה" של חטא המרגלים. מה יש בחטא זה שאין בעגל ובשאר הקלקולים?