תיקון חצות מורכב משני חלקים מרכזיים: "תיקון רחל" ו"תיקון לאה". במבט ראשון, השמות "רחל" ו"לאה" מחזירים אותנו אל האמהות הקדושות של עם ישראל, אולם בעומק הפנימי של הדברים, שמות אלו הם כינויים לשכינה הקדושה עצמה.

מהי בעצם "השכינה"?

כדי להבין מדוע השכינה מכונה בשמות האמהות, עלינו להבין תחילה מהי השכינה. התורה והנביאים חוזרים ומדגישים רעיון מופלא: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח), וכן "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל" (מלכים א ו, יג). גם בנבואות הגאולה מובטח לנו על ידי יחזקאל וזכריה כי הקב"ה ישוב וישכון בתוך ציון ובתוכנו לעולם.

פסוקים אלו מלמדים אותנו שהקדוש ברוך הוא שוכן בתוכנו ממש – לא רק באווירה הכללית שבין אדם לחברו, אלא בתוך גופנו וממשותנו. אלא שכדי שנוכל להכיל את הנוכחות האלוקית האדירה הזו מבלי להיכוות מעוצמתה, הקב"ה מצמצם את אורו. כך היה במעמד הר סיני, שהיה עטוף בחושך, ענן וערפל, כדי שנוכל לחיות בנוכחותו. אותו אור אלוקי מצומצם שאנו מסוגלים לספוג ולהכיל בחיינו – הוא הנקרא "אור השכינה".

תשובתו של בעל ה"בן איש חי": מידות של נוכחות אלוקית

בספרו שו"ת "רב פעלים" (חלק א', אורח חיים, סימן א' – הסימן הפותח את ספרו, בדומה לפתיחת הגמרא והשולחן ערוך), נשאל רבי יוסף חיים, בעל ה"בן איש חי": "יבאר לנו עניין תיקון חצות שנקרא תיקון רחל ותיקון לאה, על מי צריכין אנו לכוון בזה, ולמי אנו קוראים בשמות אלו?"

בתשובתו המקיפה מסביר ה"בן איש חי" כי חכמת האלוקים גזרה לטובת ישראל והעולם שיימשך חלק מן האלוקות לשכון בעולם התחתון, וממנו נולדות ונמשכות נשמות ישראל. על השראת שכינה זו אמרו חז"ל שהיא שורה בבית המקדש, בבתי כנסיות, בבתי מדרשות, ובכל מקום שגלו ישראל – השכינה עמהם.

עם זאת, מציין בעל ה"בן איש חי", אין כמות ומידת הגילוי של השכינה שווה בכל מקום ובכל זמן. ישנם מצבים ומקומות שבהם נוכחות ה' מתגלה בעוצמה רבה יותר, וישנם מצבים שבהם היא מתגלה באופן מצומצם ונסתר יותר. בהתאם לאופן ולעוצמה של נוכחות ה' בעולם, יש לשכינה שמות וכינויים שונים: חלק אחד של התגלות השכינה נקרא בשם "רחל", וחלק אחר נקרא בשם "לאה".

הפלא של האמהות הקדושות

כאן מתגלה סוד מופלא על הקשר שבין העליונים לתחתונים. מסביר ה"בן איש חי" כי לאה ורחל אמותינו לא נקראו בשמות הללו במקרה; שמותיהן ניתנו להן על שם אותם שמות עליונים של המלכות והשכינה, משום שנשמותיהן היו חצובות מחלקים גדולים ומשמעותיים באותה מלכות עליונה הנקראת "לאה" ו"רחל".

אך מעבר לשורש הנשמה העליון, לאה ורחל אמותינו זכו לכך בזכות עבודתן בעולם הזה. במעשיהן, במסירותן ובתפילותיהן, הן הצליחו להפוך בעצמן לגילוי חי של נוכחות הקב"ה בעולם. הזהות שלהן עם רצון ה' ועם גילוי כבודו בעולם הייתה מוחלטת כל כך, עד שההתגלות האלוקית עצמה נקראת על שמן.

הדבר התרחש מתוך עומק הלב והדמעות: מתוך בכייתה של רחל על בניה, ומתוך תפילתה של לאה, שעיניה היו רכות מרוב דמעות ותחנונים שלא תיפול בחלקו של עשיו, אלא תזכה להיות חלק מן הקדושה – חלקו של יעקב אבינו. בזכות אותן תפילות ודמעות, הפכו רחל ולאה לנצח לסמל של השכינה המתפללת, בוכה ומצפה לגאולת בניה בחצות הלילה.

למאמר השלם של הרה"ג שמואל אליהו שליט"א - לחצו כאן