ראיתי שבספר 'במערכה הציבורית' הובא שמרן הרב צבי יהודה זצ"ל היה (בהתחלה) מתומכי הליגה למניעת כפייה דתית ואמר בריאיון בשנת תשל"ז: "כפייה דתית אני שונא. באיזה צדק ובאיזה יושר אפשר לכפות דת על אדם?" משמע לכאורה שלדעת מרן הרב צבי יהודה כפייה דתית היא פסולה באופן עקרוני ולא רק כי היא עלולה לעורר שנאה. אולם פשוט בפוסקים שבית דין כופין על המצוות, ואף ראיתי שכת"ר כתב בתשובה בנוגע לעניין זה: "באופן עקרוני כל מערכת חוקים בעולם כולו כופה... אם החוק הוא חוקי - הוא גם מוסרי ומותר לכופו. אי אפשר לבנות חברה רק על רצון טוב. תמיד יש פורצי גדר ויש לשמור על מסגרות החברה". כיצד, אם כן, יש להבין את דברי מרן הרב צבי יהודה?

כפייה אפשרית, אך היא לא רצויה. היא עלולה להביא לריאקציה. הרמב"ם לא הביא להלכה את הגמרא בכתובות פו, א שכופים. הוא לא חלק על הגמרא, אלא סבר שלא רצוי להמליץ על כך. עדיף שאדם יקיים מצווה מרצונו החופשי.