הרב פסק כי על שוקולד מברכים "בורא פרי העץ", הרב גם פסק שעל במבה מברכים "שהכל נהיה בדברו" משום שלא ניכר ממה מורכב. אולם מבחינה זו גם שוקולד לא ניכר ממה עשוי אלא שצבעו כזה, אם כן - מה ההבדל? כמו כן, מתוך תשובה ב"ילקוט יוסף" הבנתי שעל שוקולד מברכים "שהכל". האם הרב חולק עליו?

דיו עיקר וטפל אינו רק בכמות אלא בחשיבות. בשוקולד עיקר המאכל הוא פולי הקקאו, ולא שאר הדברים שמוסיפים לו. וידוע שאת פולי הקקאו אוכלים רק בצורה זו, מה שאין כן בבמבה, שאי-אפשר לדעת כלל האם זה מתירס, בוטנים או דבר אחר. השוקולד ברור שעשוי רק מפולי קקאו. הרב משה פיינשטין באמת סובר ששוקולד ברכתו שהכל, אבל הרב שלמה זלמן אויערבך פסק בספרו "מנחת שלמה" שעל שוקולד מברכים "בורא פרי העץ". ברכתו של שוקולד לבן. ברכת הבמבה - הרב אריאל.