שלום כבוד הרב. יש לי שאלה שלא מצאתי לה תשובה חד משמעית: מצד אחד פגם הכעס, אדם שכועס נופל לחולאים רבים, ״קצר ימים שבע רוגז״ אדם שפסקו לו גדולה מן השמיים, בכעס אחד נוטלים ממנו את אותה גדולה, כמובן עוד ועוד חסרונות כתוצאה מפגם הכעס. מצד שני קדושת היסוד, שמירת הברית ושמירת העיניים- אדם ששומר את הברית ואת העיניים התורה מגנה עליו, פרנסה בשפע, מובטח לאדם ששומר את הברית שלא יהיה חולה, ועוד ועוד יתרונות ומעלות לאדם ששומר את הברית ואת קדושת העיניים השאלה איך דנים בשמיים אדם שמצד אחד קדוש בעיניו ובבריתו ומצד שני קצת כעסן ורגזן, מה יותר גדול בשמיים הקדושה או שמירת הכעס?

שלום וברכה, תחילה נקדים יסוד אותו שמעתי ממורי ורבי הרב זלמן נחמיה גולדברג: יש לשאול מדוע ענייני המדות כגון מצוות חסד ואיסור כעס אינם כתובים בצורה מפורשת בתורה? הסיבה לזה היא שאם היתה התורה כותבת בפירוש שאסור להתגאות, אסור לכעוס וכד', זה היה הופך למצווה מפורטת כמו אכילת נבילה וכד', אבל התורה לא כתבה את זה בתור מצווה מפורטת. ממילא זה נכלל ב"קדושים תהיו", לא להיות בעלי מידות מגונות. התורה משבחת את משה רבנו. כפי שמציינת ש"האיש משה עניו" וממילא אנו מבינים ש"קדושים תהיו" כולל ענווה, אבל מכיוון שזה לא מפורט, אז לא הכל שווה. לא כל אדם נידון באותה דרגה, לא כל מצב הוא אותו הדבר. יש מצבים מסויימים שבהם אדם צריך להתנהג במידה זו, זו הסיבה לכך שהדברים לא נכתבו בצורה מפורטת. כמו-כן הדברים נכונים לגבי המצווה של כעס. התורה מזכירה בכל מיני מקומות, שמשה רבנו כעס ובא לכלל טעות. "ויקצוף משה על אנשי החיל" גרם לזה שהוא שכח את ההלכות, ואלעזר בן אהרון אמר את הלכות הגעלת כלים במקומו. גם כאן משום שבמידות אין הגדרות מדוייקות לא נכתבו על-כך מצוות פרטיות אלא הכל נכלל ב"קדושים תהיו". על פי יסוד זה, אין לצפות מכל אדם שלא יכעס מידי פעם, יש מי שנולד כעסן, ויש לו עבודה רבה עד שיגיע לכך שלא יכעס. אדם צריך להשתדל להתקדם בענייני המידות וככל שיתמיד בעבודה יקבל שכר. וכאשר הוא משתדל ומתקדם הוא לא ייענש על כך שלא הצליח מידי פעם. לגבי שאלתך כיצד אנו יודעים איזה מעשה גדול ואיזה מעשה חמור, כבר אמר רבי בפרקי אבות (ב, א) "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות". בברכה,