איך ייתכן שמסורת העברת התורה היא רציפה עד משה רבינו, אם בימי יאשיהו נמצא ספר תורה שאף אחד לא ידע כלום ממנו? שם משמע שהעם והמלך כלל לא ידעו כלום מהתורה.

היו דורות של "עמי ארצות". אבל בכל התקופות התורה נמשכה אצל בודדים, ואחר מכן היתה פריחה. בימי יאשיהו היו אנשים שידעו את התורה, אלא שהתורה היתה מונחת בקרן זוית. התנ"ך זה כמו מצלמה שמצלמת את מה שיש במציאות הנראית, אבל אצל הזקנים, אצל הבודדים, וודאי שהיתה תורה. התורה הייתה חבויה, ואחר שנים הפריחו אותה, וחזרה להיות כבזמן משה רבינו.