שמחת בית השואבה

שמחה יתירה שהיתה נערכת ברוב עם בבית המקדש בכל לילי חול המועד סוכות לרגל שאיבת המים ממעיין השילוח וניסוכם על גבי המזבח.במסכת סוכה מתאר התלמוד את גודל השמחה שהיו שמחים בשמחת בית השואבה, עד שאמרו חכמים: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו". הלויים היו מנגנים בכינורות, בנבלים, במצלתיים, בחצוצרות ובכלי שיר רבים אחרים, כשהם עומדים על חמש עשרה המעלות שבין עזרת ישראל לעזרת נשים. גדולי ישראל, ראשי ישיבות, חברי הסנהדרין, חסידים, זקנים ואנשי מעשה, היו רוקדים ומשוררים. בברייתא בגמרא (סוכה נג, א) מובא: "יש מהן אומרים: 'אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו' - אלו חסידים ואנשי מעשה; ויש מהן אומרים: 'אשרי זקנותנו שכיפרה את ילדותנו' - אלו בעלי תשובה;עוד...