גמרא בבא קמא

ביאור מחלוקת האמוראים אם אפשר לחייב על אש מטעם ממונו, לפי שיטת רש"י המצריך בעלות על הגחלת ולתוס' שאינו מצריך. האם החידוש שאשו משום חיציו הוא הרחבת אחריות האדם בדיני ממונות או התייחסות הלכתית גורפת בכל התחומים כגון הלכות שחיטה ודיני רוצח.

בירור האם החיוב בזה נהנה וזה חסר הוא תמורה על ההנאה או תשלום על נזק חברו, והבנת החילוק מדוע ב'לא חסר' פטור. ומתוך כך עיון במחלוקות לגבי גובה התשלום כשההנאה מרובה וההפסד מועט, אופן התשלום מעידית או זיבורית והאם כופים לכתחילה. מחלוקת הראשונים בזה לא נהנה וזה חסר והבנת טעמיהם. חילוק הקצות בין דין נהנה לדין משתרשי.

האם הפטור ברשות הרבים נובע ותלוי בסברא או שזו גזירת כתוב. סקירת הסוגיות מהן משמע שזו סברא לעומת הסוגיות מהן עולה שזו גזירת כתוב, ויישוב הרי"ף מהן. האם הסברא לפטור היא מצד אונס המזיק או מצד הניזק שפשע?

מחלוקת רש"י ותוס' אם הקושר דליל לתרנגול והזיק בצרורות חייב מדין אש. מתי כח אחר המעורב בו מבטל את מעשה הראשון ופוטרו ומתי עדיין חייב מטעם אש? דברי החזון איש שגזירת מלך היא שבכל נזקי רגל אין לחייב גם מטעם אש. המכשיר נזק על ידי בהמת חברו נכנס תחת הבעלים.

הבנת שורש הספק אם הולכים בתר מעיקרא או בתר תבר מנא. האם מתייחסים לכלי כשבור ממש או רק מבחינה ממונית. שיטות הראשונים בהסבר דברי רבה – אם סבר שהולכים בתר מעיקרא או בתר תבר מנא. מחלוקת התוס' והקצות אם הולכים בתר מעיקרא גם בזורק חץ ויישוב הגר"ש שקופ.

דיון בדברי ה'נימוקי יוסף' בעניין הדלקת נרות שבת, דיון בדברי ה'ישועות ישראל' שחולק על מהלך זה. עוד בעניין 'מתעסק' בנזיקין.

א. במקום שהדין ברור הטעם לא יכול להשפיע על הדין. ב. במקום שהדין לא ברור מצד עצמו הטעם יכול להשפיע. ג. במקום שהתורה עצמה מפרשת טעם במקום אחר זה חלק ממחלוקת ר' שמעון ורבנן.

מהו יסוד דין רודף? האם זה מצד שיש על הרודף חיוב מיתה, או מצד זה שיש חיוב להציל את הנרדף.

האם טענת "אי שתקת" זו טענה שנותנת כוח או שהיא איום בעלמא? הסבר דעת הרמב"ם שסובר שטענת 'אי שתקת' זו טענה שיכולה להחזיר את המצב להיות כמו שהיה בהתחלה ותו לא.

מעשה נזק שנעשה ע"י מספר אנשים, על מי חובת התשלומים ומה היחס בין זה לרציחה, ומה הסברא בדיון זה.