חמץ ומצה

הרב דן בדיני "חמץ שאינו ראוי למאכל" ומושג האחשווי (הפיכת דבר שאינו אוכל לאוכל על ידי מעשה אכילה), תוך השוואה בין דעת הרמב"ם והרא"ש בנוגע לאיסור הנאה ואכילה בפסח. בסיום, הרב מקשר את היסוד ההלכתי לעולם המחשבה והמוסר, ומזהיר מפני "טיולים מחשבתיים" וערכים זרים שעלולים לערער את יסודות האמונה של האדם.

הרב מעמיק בסוגיית ביטול החמץ, תוך בחינת המחלוקת המהותית בין רש"י לתוספות לגבי טיבו של הביטול – האם מדובר בהפקרת החמץ מבחינה משפטית או בשינוי תודעתי שבו האדם הופך את החמץ בנפשו ל"עפר הארץ". דרך עיון בדברי הרמב"ם והרמב"ן, הרב מדגיש את החשיבות של עקירת הרצון והתשוקה לחטא (המסומל על ידי החמץ), ושואף להביא את האדם למדרגה רוחנית שבה האיסור הופך למאוס וחסר משמעות עבורו.