משיח ותחיית המתים

ר' סעדיה גאון מרמז בפרושו לתורה - שמשה מצא אופן מסוים להתיר את עגל הזהב. רס"ג מרמז שהעגל לא היה "עבודה זרה" - אלא אנדרטה שנועדה להחשיב את הפן הלאומי הגשמי של ישראל. הדבר מסביר קשיים רבים שיש בפרשיית העגל.

חכמים נחלקו האם אליהו הוא מבני לאה או מבני רחל, וחלקם סברו שהוא כהן. אליהו הודיע להם שהוא מבני רחל ושהתינוק שהוא החיה הוא משיח בן יוסף. ההתייחסות המיוחדת של רחל אל בניה מבארת את הרמזים.

במסכת קדושין יש מחלוקת. רבי חנינא בן אנטיגנוס סבור שבצבא בית דויד יש רק ישראלים מיוחסים, ולשיטתו אוריה החתי היה ישראלי מיוחס, אולם הרמב"ם פסק כתנא-קמא שמותר שיהיו גם גויים, ולשיטתו אוריה החתי היה גוי.

הרמב"ם פסק שהמנגנים במקדש היו שילוב של ישראלים ולויים. לשיטתו, הניגון שלהם היה כנגד השלב השני בברית בין הבתרים. השלב שאברהם החיה את הפגרים ואת הצפור.

אבא שאול היה ארוך בדורו והוא נפל עד חוטמו לתוך גלגל העין של אבשלום. המושל הגוי הגיע עד לחצי גובהו של הפקיד היהודי שלו, ושאר האנשים מגיעים עד לחגורה של המושל. מדובר במשל שמסביר לנו את מאורעות מרד אבשלום, ואת ההשלכה שלהם על חיינו ועל יחסנו אל הגויים.

אברהם חבש את חמורו בדרך לעקידה, אך בסוף הוא התנתק ממנו. משה הלך ברגליו ולא חבש את החמור לאשתו ובניו. ההתייחסויות השונות לרכיבה מתבטאות גם במרד אבשלום. הסמליות הזו קשורה ל"חמורו של המשיח" והיא מבארת את אגדת הירושלמי על החרוב של ארץ ישראל.