פרשת ויקרא

ההלכה הראשונה מהלכות הקרבנות, הנרמזת במילה "אדם" היא האיסור להקריב מן הגזול. דבר זה הא ללמדנו שגם קרבן "רגיל" בעצם אינו שייך למקריב. ומי שמקריב מן הגזול בודאי אינו ראוי שקרבנו יתקבל.

מדוע הא' של ויקרא זעירא? דבר זה מציין גם את הדבר הזהה בין שניהם. שניהם זוכים לדרגה מעל להשתדלותם. ללמדך שגם אצל משה הוא זוכה להתגלות למעלה ממעלתו מכוחם של ישראל.

מדוע משמעותית המילה ויקרא, עד שהיא המייצגת את הספר? יתכן שהדבר מיצג את הדרך בה האדם היהודי מתקרב אל בוראו בשונה מהדרך בה נותר הקשר בין הקב"ה ואומות העולם, לדוגמה בלעם.

ויקרא – א' זעירא; מדוע נאמר "יקריב אותו לרצונו", והרי לכאורה זו סתירה, כי "יקריב אותו" משמע בעל כרחו, ו"לרצונו" משמע מדעתו?

פרשת ויקרא פותחת בעניין הקרבנות. ישנו פסוק בפרשה שלכאורה אינו קשור: "וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ" אם כן מה הקשר שלו לפרשה?

ויקרא אל משה; כפייה מביאה לרצון; תקנת רבי יהושע בן גמלא; בצל החכמה בצל הכסף; תמחה את זֵכֶר עמלק; כי כל שאור וכל דבש; קרבן ראשית - חינוך מקטנות; התנהגות אמיתית של נשיא; חכם לב יקח מצוות; סיום.

לאחר כל ההכנות המרובות המשתרעות על פני כל כך הרבה פרקים, לאחר שהבית עומד על תילו לשמו יתברך, תיכף ימומש האידיאל הגדול של 'ושכנתי בתוכם', מתקיים בנו 'כי בענן אראה על הכפורת'! ותו לא? בקשיי תחושת הריחוק; הקרבה והתקרבות.

קרבנות המובאים על ידי שלשה מנהיגי ציבור; מדוע כהן גדול שחוטא תולים את אשמתו בעם? האם דעה זו מקובלת על כל המפרשים?

מהו משכן ומהו אהל מועד, ומדוע לפעמים משתמשת התורה בשם משכן, לפעמים בשם אהל מועד? וכן יש לשאול מה נפקא מינה אם הדיבור מכל האהל או רק מעל הכפרת או מבין שני הכרובים דוקא?

מדוע התורה השתמשה דווקא בביטוי "ויקרא" - לשון קריאה, ולא בביטוי אחר? מהי הייחודיות של לשון זו? ; קריאה לשון חיבה ; מדוע משה זכה ללשון זו?