פרשת ראה

"כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום, ונתן אליך אות או מופת. ובא האות והמופת אשר דיבר אליך, לאמור: נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם, ונעבדם. לא תשמע אל דברי הנביא ההוא, או אל חולם החלום ההוא. כי מנסה ה' אלוהיכם אתכם, לדעת הישכם אוהבים את ה' אלוהיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם" (דברים יג, ב-ג).

ראה אנכי נותן לפניכם, יראת השמים של משה, משה קיבל תורה מסיני, בנין וסתירה בבית הכנסת, המקור לפיצויים מהתורה, והיית אך שמח - שכר קיום מצוה בשמחה, ברכת שהחיינו.

מילת המפתח בפרשת השבוע היא כמובן המילה שפותחת את הפרשה, "ראה", הבט בצורת ציווי. קל להבין שמשה מבקש מבני ישראל לראות ולא רק להבין בשכל, או אפילו להאמין בלב, בתפקידו של הקב"ה בחיינו.

אני אברך שאינו משתכר, האם עלי לתת מעשר כספים?

הפרשה פותחת בלשון יחיד – "ראה" ומסיימת בלשון רבים – "לפניכם" מדוע? התורה מזהירה את ישראל לבל יאכלו כל דבר שאינו ראוי וכשר לחלוטין לאכילה; תפילה סגולה לשיכחה.

צריך האדם להיזהר בעבירות בסתר משום שאין איש רואה אותו עובר אותם ויש בזה כישלון מיוחד; לעולם יהא אדם בוחן את עצמו, האם בסתר הוא זהיר ונשמר ומשתדל כמו בגלוי, שאם כן, זו יראת-שמים שלמה.

ישנם שני מרכזים רוחניים קבועים לעם ישראל – האחד "מנוחה" והשני "נחלה"; האם המצב בו יש שני מרכזים הוא מלכתחילה או בדיעבד? האם יתכן מצב רוחני אידאלי שיש לעם ישראל שני מרכזים? ואם כן, מה משמעות העניין מבחינה רוחנית?