שמחה

השמחה בעבודת ה' צריכה להיות גדולה יותר מכל שמחה אחרת, כי אין דבר משמח יותר מלעבוד את ה'.

עבודת ה' של האדם צריכה להיות השמחה הכי גדולה שלו. האדם צריך לחזור בתשובה על עבודת ה' שלא בשמחה.

סיכום השיעורים הקודמים על השמחה; לא צריך לדכא כוחות שמחה כי אם לכוונם למקומות נכונים; שמחה של מצווה כתוצר של שלמות פנימית; השמחה כמפתח המעיין האלוקי שבכל אדם ואדם; שמחה הבאה מתוך יראת הרוממות; השמחה השלמה יכולה להיות רק בא"י; בניית השמחה במציאות ע"י ת"ח.

שמחה שלמה באה מתוך הבנה שכלית עמוקה ומתוך אמונה עזה, אולם יש לחבר אליה את השמחה ברגש ובמעשים. לפעמים דווקא מעשי שמחה חיצוניים ואף מעשי שטות יכולים לעורר את השמחה הפנימית, ולהשפיע אותה על כל לבושי הנפש והחיים.

העצבות והייאוש הם שורש הרע. העצבות פוגעת באדם עצמו, ולכן היא יותר גרועה ממידות אחרות הפוגעות בעיקר בזולת ובדברים חיצוניים לאדם.

משמעות השמחה בימים הרגילים ומשמעותה בימי החגים.

עבודת ה' מאהבה; אילו משה ואהרון האמינו, לא היו מכים בסלע; צריך להתחזק באמונה ולא ליפול בכעס; בדיבור, גם הסלע הלא נכון היה מוציא מים; בארץ-ישראל עבודת ד' צריכה להיות בשמחה, באמונה ובאהבה.