Bookmark and Share
רשימת נושאים:



אנו רוצים להרחיב ולהגדיל את מאגר המבחנים באתר.
כל מי שברשותו מבחנים סגורים (אמריקאיים) בכל נושא תורני שהוא מוזמן לשלוח אותם אלינו לכתובת: beitel@yeshiva.org.il

ממוצע הציונים עד כה: 82%
מקורות ללימוד לפני המבחן:
מסכת בבא מציעא טז - כט

אנא סמן את התשובה הנכונה. בסיום המבחן לחץ "סיימתי" וקבל ציון.
[אין חובה לענות על כל השאלות].
1. האם אפשר למכור מה שתעלה מצודתו כשעדיין לא עלה כלום ? (ט"ז.)
א. יכול למכור מה שתעלה מצודתו היום משום תקנת חכמים משום כדי חייו, אבל ביותר אינו יכול.
ב. יכול למכור משום תקנת עניים אפי' מה שתעלה מצודתו כל החודש.
ג. אינו יכול למכור כיון דהוי דבר שלא בא לעולם.
ד. מה שתעלה מצודתו היום אינו יכול למכור אבל מה שתעלה מצודתו סתם יכול למכור משום כדי חייו.

2. המוצא שטר חלטאתא ואדרכתא - למי יחזירו ? (טז:)
א. יחזירו ללוה דחיישינן לפרעון.
ב. לא יחזירו לא למלוה ולא ללוה דחיישינן לפרעון ולקנוניה.
ג. שטרי אדרכתא יחזיר למלוה ושטרי חלטאתא יחזיר ללוה.
ד. יחזירו למלוה דהלוה הפסיד לנפשו כשפרעו ולא ביקש ממנו שטר אחר או הי' לו לקרוע השטר.

3. מנה לי בידך והנתבע מכחיש ועדים מעידים שיש לו, האם נאמן אח"כ לטעון פרעתי ? (יז.)
א. נאמן לטעון פרעתי עם שבועת היסת.
ב. לרב נחמן נאמן ולר' יוחנן אינו נאמן דהוי ליה מיגו במקום עדים.
ג. אינו נאמן דכבר הוחזק כפרן לאותו ממון.
ד. נאמן לטעון פרעתי במיגו דהי' יכול לומר להד"ם דהפה שאסר הוא הפה שהתיר.

4. איך נהג רבה בגט דאישתכח "בי כיתנא" ? (יח:)
א. פסק דאסור לגרש בה דחיישינן שמא כתבו הבעל ונמלך מלגרשה ?
ב. י"א דמקום שמוכרים כיתנא והוא שלא הוחזק ולכן התיר לגרש בה וי"א דבמקום ששורים הכיתנא ואפי' הוחזק נמי.
ג. התיר לגרש בה אף ששיירות מצויות ואף שהוחזק.
ד. איבעיא דלא איפשטא אי מותר לגרש בה או לא.

5. באיזה אופן אין מחזירין דייתיקי (מתנת שכיב מרע) שנאבד, אפי' כשאמר תנו ? (י"ט:)
א. כשחזר בו השכיב מרע ואמר שלא לתתו למקבל מתנה.
ב. בכל גוונא אין מחזירין דייתיקי דחיישינן שמא כתב לתתו וחזר בו.
ג. כשהבן טוען תנו דחיישינן שמא האב כתב לתתו וחזר בו והבן כבר נתנו לאחר ורוצה לחזור.
ד. כשהשכיב מרע עמד מאליו דאז המתנה בטלה מאיליה ובזה איירי הברייתא.

6. "מצא ... שטרי בירורין" - מה הכוונה ? (כ.)
א. שטר חוב שיש בו קיום.
ב. שטר פסק דין של בי"ד.
ג. שטר הודאה.
ד. שטר שכתבו בו טענות בעלי הדין א"נ שטר שהתחייבו בו הצדדים על ברירת הדיינים.

7. מה ההבדל בין אגודה של שטרות לבין תכריך של שטרות ? (כ:)
א. תכריך, כל אחד כרוך בראשה דחבריה, אגודה, דרמי אהדדי וכרוכות.
ב. תכריך, שכרך שלש שטרות אהדדי, אגודה, שכרך כל אחד בנפרד ורק קשרם ביחד.
ג. תכריך, ששם השטרות בתוך נרתיק אחד, אגודה, שקשרם יחד.
ד. תכריך, שכרך שלש שטרות זה ע"ג זה, אגודה, ששם השטרות לתוך נרתיק - כרך אחד.

8. "מצא פירות מפוזרין" - באיזה אופן איירי מתני' ? (כא.)
א. במצאן דרך נפילה ודוקא קב בד' אמות.
ב. במצאן דרך הינוח ודוקא קב בד' אמות.
ג. במצא קב בשמונה אמות ובין דרך הינוח ובין דרך נפילה.
ד. במכנשתא דבי דרי ודוקא קב בד' אמות.

9. "משילכו בה הנמושות" - מאי נמושות ? (כא:)
א. כשאכלו העכברים את התבואה שנשארה בשדה.
ב. כשלקטו כבר הזקנים שהולכים על משענתם א"נ לקוטי בתר לקוטי.
ג. כשהלכו כבר העניים של עיירות הסמוכות לאותו מקום.
ד. כשכלה כבר התבואה לחיה מן השדה דאז חייב לבער גם התבואה מן הבית.

10. למה לא רצה מר זוטרא לאכול מפירות פרדסו של מרי בר איסק ? (כב.)
א. שחשש בהם משום גזל כיון דהאריס הביא הפירות שלא מדעת בעה"ב.
ב. שחשש בהם משום ערלה כיון דהיו בתוך הפרדס גם אילני ערלה.
ג. שחשש משום איסור משומר וסחורה בפירות שביעית.
ד. שחשש בהם משום איסור טבל כיון דתרם הפירות שלא מדעת בעה"ב.

11. האם מותר לאכול "תמרי דזיקא" - למסקנא ? (כב:)
א. אסור לאוכלם דייאוש שלא מדעת לא הוי ייאוש.
ב. מותר לאוכלם אפי' מקרקע יתומים דייאוש שלא מדעת הוי ייאוש.
ג. איבעיא דלא איפשיטא.
ד. מותר לאוכלם דאיתייאשי מינייהו בגלל שקצים ורמשים, אבל מקרקע יתומים וכרכתא אסור.

12. איך פסק רב בההוא דאשתכח כופרא בי מעצרתא ? (כג:)
א. חייב להכריז, דמקום הוי סימן.
ב. הרי אלו שלו, דמקום לא הוי סימן.
ג. הרי אלו שלו, דחזא דקדחי ביה חלפי ונתייאשו ממנו הבעלים.
ד. חייב להכריז, דייאוש שלא מדעת הוי ואינו ייאוש.

13. "מר זוטרא חסידא איגניב ליה כסא דכספא" - איך מצא את הגנב ? (כד.)
א. היו עדים שראו איך שיצא מביתו והסתירו תחת בגדיו.
ב. מצאו שאכל תמרי משל חבירו וראה שחשוד הוא על גזילה.
ג. אריס הי' בשדה חבירו ולקח מפירותיו של בעה"ב בלי רשות.
ד. ראהו מנגב ידיו בגלימא דחבריה ואמר שזה אינו מקפיד על ממון חברו.

14. מצא מעות שהיו מושלכין "בנהר בירן" - מה דינם ? (כד:)
א. חייב להכריז, דיש בו מכשולות וישראל סכו לה וכרו לה ולכן לא מיאש.
ב. הרי אלו שלו, דהוי כמו מציל מזוטו של ים דהרי אלו שלו.
ג. יהא מונח עד שיבא אליהו, כיון דהוי ספק אי דינו כזוטו של ים.
ד. איבעיא דלא איפשיטא.

15. מצא מעות בשוק מונחים כאבני בית קוליס או שמו כתוב עליהם - מה דינם ? (כה:)
א. חייב להכריז.
ב. הרי אלו שלו.
ג. כאבני בית קוליס חייב להכריז, כתוב שמו עליהם הרי אלו שלו.
ד. כאבני בית קוליס איבעיא דלא איפשיטא, שמו כתוב עליהם חייב להכריז.

16. מה הדין "בספק הינוח" ? (כה:)
א. הרי אלו שלו ומותר לקחתו.
ב. חייב להכריז.
ג. איבעיא דלא איפשטא.
ד. לכתחילה לא יטול ואם נטל לא יחזיר.

17. מעות שנמצאו בירושלים מה דינם ? (כו.)
א. לעולם מעשר.
ב. בשאר ימות השנה חולין, בשעת הרגל הכל מעשר.
ג. חולין.
ד. חולין ומעשר מעורבין זה בזה.

18. הלוקח פירות מבעל הבית ומצא בהן מעות - מה הדין ? (כז.)
א. אם נעשתה הדישה ע"י כמה אנשים הרי אלו שלו, ע"י עבדו הכנעני חייב להחזיר.
ב. חייב להחזיר.
ג. הרי אלו שלו.
ד. לכתחילה לא יטול ואם נטל לא יחזיר.

19. "עדי אריגה ועדי נפילה" - לאיזה מהם יינתן האבידה ? (כח.)
א. למי שיש לו עדי אריגה.
ב. למי שיש לו עדי נפילה.
ג. יחלוקו.
ד. יהא מונח עד שיבא אליהו.

20. השואל ספר תורה מחבירו באיזה אופן מותר ללמוד בו ? (כט:)
א. אסור ללמוד בו ביחידי אלא מותר לקרות בו קריאת התורה בציבור.
ב. מותר ללמוד בו בין מתחילה ובין מה שכבר למד וכן גם שנים יכולים ללמוד בו.
ג. פותחו וקורא בו ובלבד שלא ילמוד בו בתחילה ולא יקרא אחר עמו.
ד. פותחו וקורא בו בין מתחילה ובין מה שכבר למד ובלבד שלא יקרא אחר עמו.

שאלות על תוס'
21. האם נחשב "חייב אתה ליתן לו" כגמר דין ? (יז. ד"ה חייב)
א. נחשב כגמר דין לכל דבר כמו "צא תן לו".
ב. לא נחשב כגמר דין.
ג. לרב נחמן לא נחשב כגמר דין לענין פרעתי, אבל לענין שאסור לבצוע נחשב כבר כגמר דין.
ד. לענין טענת פרעתי נחשב כגמר דין לכו"ע אבל לענין איסור לבצוע לא נחשב עדיין כגמר דין.

22. אשה שמכרה כתובתה במעמד שלשתן ואח"כ מחלתו - מה הדין ? (כ. ד"ה ש"מ)
א. מכרה בחיי בעלה לא מהני ולכן מחילתה מחילה, גרושה שמכרה מהני, ולכן אין מחילתה מחילה.
ב. בכל גוונא מכירתה מכר ולכן לא מהני מחילה.
ג. בכל גוונא אין מכירתה מכר ולכן מהני מחילה.
ד. אף שמכירתה מכר מ"מ מהני מחילתה להפקיע קנין הלוקח.

23. "מאי מכריז מכריז מקום" - מה הכוונה ? (כב: ד"ה אי)
א. שעל המוצא מציאה להכריז עליה דוקא במקום שמצאה ולא במקום אחר.
ב. שעל המוצא מציאה להכריז עליה דוקא בירושלים שנקרא "מקום".
ג. לרש"י שיכריז אבידה מצאתי, והאובד יגיד מה אבד והמקום, ולתוס' המוצא יכריז גם "המקום".
ד. לרש"י יכריז שמצא אבידה במקום פלוני ולתוס' יכריז רק על אבידה פלוני והאובד יתן סימן המקום.

24. "מצא בחנות הרי אלו שלו" - למה לא קנה בעל החנות מדין חצר ? (כו. ד"ה דשתיך)
א. דהוי חצר שאינו משתמרת לדעתו ולכן לא קנה.
ב. דאין חצר קונה בדבר שיתכן ולא ימצאנו לעולם כגון מעות שהיא דבר קטן.
ג. דחצר מטעם יד איתרבאי ולכן אינו קונה אא"כ עומד ליד החצר.
ד. דהוי ייאוש שלא מדעת וקיי"ל דלא הוי ייאוש.

25. מהיכן ילפינן דייאוש קונה באבידה ? (כז. ד"ה מה)
א. ילפינן מגניבה, ובגניבה כתיב "והשיב" פרט להיכא שנתייאש הנגזל.
ב. מדכ' עד "דרוש אחיך אותו" פרט להיכא שכבר איתייאש.
ג. מדכ' "שמלה" שיש לה תובעין ע"י סימנים ולא אתייאש, ובירושלמי יליף מדכ' אשר תאבד ממנו וכו'.
ד. הלכה למשה מסיני.