אליפז התימני

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

אליפז התימני היה החשוב מבין שלושת רעיו של איוב, שבאו לנחם איתו והתווכחו איתו על קיום ההשגחה ומציאות שכר ועונש, כמסופר בספר איוב. בגמרא נמנה אליפז ברשימה קטנה של נביאים שבאו מקרב אומות העולם. על פי ראב"ע[1] היה אליפז ממשפחת תימן בן אליפז בן עשו.

הסיפור בספר איוב[edit]

רקע[edit]

בתחילת הספר מסופר סיפורו של איוב: הוא היה צדיק, עשיר ומרובה בילדים, ובזמן קצר מאוד איבד את רכושו ואת בניו, ואף לקה בשחין. בספר מתוארת הסיבה: השטן טען שהוא צדיק רק כי הוא עשיר וטוב לו, והקב"ה נתן לשטן רשות לפגוע באיוב, כדי לנסות אותו.

שלושת רעיו של איוב - אליפז התימני, בלדד השוחי וצופר הנעמתי שמעו על אסונותיו, ובאו לנחם אותו. בגמרא[2] מובא מדרש על חבריו: "בין כל אחד ואחד שלש מאות פרסי [פרסאות]. מנא הוו ידעי? איכא דאמרי: כלילא הוה להו, ואיכא דאמרי: אילני הוה להו, וכיון דכמשי הוו ידעי [ומאיפה ידעו שהוא סובל? יש אומרים שהיו להם כתרים, שכאשר אחד מהם היה סובל היו משנים את צורתם, ויש אומרים שהיו להם אילנות, וכשהיה אחד מהם קמל, ידעו שאחד מהם סובל]. אמר רבא, היינו דאמרי אינשי: או חברא כחברי דאיוב או מיתותא [הוא מה שאומרים אנשים: או חברים כחבריו של איוב, או מוות].

טענות אליפז בויכוח בין איוב לרעיו[edit]

לאחר שהרעים ישבו אצל איוב שבעה ימים בלי לדבר, פתח איוב את פיו, וקילל את היום בו נולד. אליפז השיב לו שאם הוא מתייסר, כנראה שעליו לשוב בתשובה, ואיוב השיב לו שהוא צדיק, ונענש על לא-עוול בכפו. בהמשך דיברו בלדד וצופר, וטענו שאין להרהר אחד מידותיו של הקב"ה[3], ואיוב ענה גם להם.

אז התחיל סיבוב נוסף של ויכוחים, שגם בהם דיבר אליפז ראשון, וניסה להוכיח לאיוב שיש בעולם צדק ומערכת של שכר ועונש, הפעם על ידי הוכחת "רשע וטוב לו" - אין מציאות כזו, כל הרשעים סובלים, וזו ראיה לכך שהקב"ה נותן לכל אחד כגמולו. טענה זו, היא כבר רמז לכך שיש באיוב עוון מסוים, ובגללו הוא נענש. איוב לא קיבל את טענת אליפז, וטען שיש רשעים רבים שטוב להם. אחרי אליפז דיברו שוב בלדד וצופר, כאשר איוב עונה לכל אחד אחרי מאמרו.

בפעם השלישית, האשים אליפז את איוב בחטאים רבים: "רָעָתְךָ רַבָּה, וְאֵין קֵץ לַעֲוֹנֹתֶיךָ: כִּי תַחְבֹּל אַחֶיךָ חִנָּם, וּבִגְדֵי עֲרוּמִּים תַּפְשִׁיט; לֹא מַיִם עָיֵף תַּשְׁקֶה, וּמֵרָעֵב תִּמְנַע לָחֶם; וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ, וּנְשׂוּא פָנִים יֵשֶׁב בָּהּ; אַלְמָנוֹת שִׁלַּחְתָּ רֵיקָם, וּזְרֹעוֹת יְתֹמִים יְדֻכָּא". איוב הכחיש את טענותיו של אליפז. בהמשך דיבר שוב בלדד ואיוב ענה גם לו - אך צופר לא דיבר בסיבוב זה.

לאחר מכן, התערב בויכוח אליהוא בן ברכאל הבוזי, שכעס על איוב שחשב שהוא יותר צודק מא-לקים - ועל רעיו שהרשיעו אותו כי הם לא מצאו תשובות לטענותיו. בסוף הספר, דיבר הקב"ה אל איוב, ואמר לאיוב שאין לאדם יכולת להבין את הדרך בה מנהיג ה' את עולמו - ואז חזר איוב בתשובה.

חתימת הספר[edit]

בסוף הספר, התגלה הקב"ה לאליפז, ואמר לו שהוא כועס עליו ועל רעיו, "כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב", ומצווה עליו לבוא עם חבריו אל איוב, להקריב שבעה פרים ושבעה אילים, ולבקש מאיוב שיתפלל עליהם ש-ה' יסלח להם - או שתבוא עליהם רעה. לאחר שהסכים איוב להתפלל על רעיו, העשיר אותו ה' כפליים מעשרו הראשון, ואף נולדו לו ילדים כמספר הילדים הראשונים שהיו לו.

שיטתו של אליפז[edit]

ישנה מחלוקת פרשנים, האם לרעים יש טענות דומות זו לזו, או שיש לכל אחד שיטה משלו. עפ"י הרמב"ם, שמחלק בין שיטות הרעים, שיטתו של אליפז היא שיש שכר ועונש, ו"אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון" [4], ומוסיף הרמב"ם: וזו דעת תורתנו. כיון שכך, אם איוב התייסר, זה בגלל חטא כלשהו שהיה בו, ועליו לשוב בתשובה[5] - וכאשר מכחיש זאת איוב, בסופו של דבר טוען אליפז שאיוב הוא חוטא, כי לפי שיטתו לא יתכן אחרת.

אליפז מוכיח את טענותיו מכמה כיוונים: נבואה שהתנבא, שאומרת שאדם לא יצדק מול הקב"ה, ותמיד יהיו לאנשים חסרונות - ולכן יש לכל אחד על מה להיענש, ועל מה לחזור בתשובה. בנוסף, הוא מוכיח את דעותיו בראיות מהטבע, שרואים שהרשעים סובלים ולצדיקים טוב.

הערות שוליים[edit]

  1. איוב ב, יא
  2. בבא בתרא טז:
  3. ישנה מחלוקת פרשנים לגבי טענותיהם המדויקות, והאם הם טוענים טענות דומות או שונות בתכלית, כמפורט בהמשך
  4. עפ"י שבת נה.
  5. לפירוש זה, דעת בלדד היא, שהייסורים באים על האדם כדי לזככו ולתת לו שכר, וצופר אומר שאנו לא מסוגלים להבין את מעשי ה' כלל