אנציקלופדיה תלמודית:סעודה מפסקת (ערב יום הכפורים)

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - סעודה אחרונה שאוכלים בערב יום הכפורים.

גדרה

סעודה אחרונה שאוכלים בערב יום הכפורים קרויה סעודה המפסקת, על שם שמפסיקים בה אכילה להתענות[1]. ומצינו בראשונים שיש שמכנים אותה "סעודת יום הכפורים"[2]. וכתבו ראשונים שהיא סעודת שמחה[3]. ויש שכתבו שסעודה זו שאוכלה בערב סמוך ללילה, היא הסעודה העיקרית שמקיימים בה את מצות אכילה של ערב-יום-כפור*[4], שעיקר מצוה היא משום הפסקת התענית[5], וסעודת הפסקה עיקרה בערב[6]. ויש שכתבו שכן הוא לפי הטעם שכתבו ראשונים במצות אכילה ביום זה, שהוא כדי שיהיה חזק למחר, ויוכל לסבול את עינוי התענית[7], והיינו בעיקר סמוך ללילה[8], וכתבו שכן משמע במה ששנינו במשנה, שהאומר קונם בשר שאיני טועם עד שיהא הצום, אינו אסור עד לילי צום, שלא נתכוין זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר[9], ופירוש 'לילי הצום' היינו ליל צום כפורים, שמצוה להרבות באכילה בערב יום הכפורים, ועיקר הסעודה בערב סמוך ללילה[10].

כסעודת יום טוב

בגדר הסעודה, האם היא כסעודת יום טוב, נחלקו אחרונים: יש סוברים שבשעת אכילת סעודה מפסקת, אין האבלים נוהגים מנהג אבלים, ואינם יושבים לארץ[11], לפי שסעודה זו יש לה דין של סעודת יום טוב[12], וכן כתבו אחרונים שהנודר שלא לאכול בשר חוץ מיום טוב, מותר לאכול בשר בסעודה מפסקת[13]. ויש סוברים שאבלים נוהגים מנהג אבלות בסעודה זו, ויושבים לארץ[14], לפי שאין לה דין של סעודת יום טוב[15].

זמנה

זמן הסעודה לאחר תפילת מנחה[16], שעה או שעתיים סמוך לחשיכה[17], ותיכף לאחר שבאים מבית הכנסת, אין לשהות כלל, אלא יש להזדרז ולערוך את השולחן ולאכול[18], ומתחילים בה מבעוד יום, כדי שיוכלו לנוח מעט מן האכילה, קודם שהולכים לבית הכנסת, ולא תטריד האכילה את התפילה[19]. ויש שכתבו שהמנהג להפסיק כשיעור שעה קודם הלילה, בכדי שיהא שהות לשאר העניינים שנהגו לעשותם קודם הלילה[20], וכתבו שיש מחמירים להפסיק שתי שעות קודם הלילה, ולא נהגו כמותם אף המדקדקים על עצמם[21]. על סיום הסעודה קודם שקיעת החמה, משום שצריך להוסיף מחול על הקודש, ע"ע ערב יוכ"פ, וע' תוספת שבת ויום טוב.

יעלה ויבוא

יש שכתבו להזהיר את ההמון, שאומרים בברכת המזון של סעודה מפסקת יעלה-ויבוא" ומזכירים בה יום הכפורים, שהוא טעות והפסק בברכה[22]. ויש שכתבו שכיון שבסיום סעודה מפסקת מקבל על עצמו תוספת יום הכפורים - לסוברים כן [23]- ועל ידי תוספת חשוב כאילו נכנס היום שלמחרת - לסוברים כן [24]- והזכרה בברכת המזון דנים לפי זמן הברכה, ולא לפי זמן האכילה - לסוברים כן [25]- אם כן שייך להזכיר יום הכפורים בברכת המזון, ועל כל פנים המזכיר אינו חשוב טועה כל כך, שיהא צריך לחזור מחמת כן על ברכת המזון[26].

מנהג המאכלים

כתבו ראשונים שאפילו עני שבישראל מיסב על שולחן מלא, ואוכל כמה תבשילים, ושותה יין, לפי שסעודת שמחה היא[27]. ומרבים באכילה ותענוגים[28]. ויש שכתבו שנהגו לאכול בשר - עוף[29] - בסעודה זו, שזהו עיקר הסעודה[30]. יש נוהגים לאכול בסעודה זו עוגות, שנעשו מעיסה שנטלו מהן הנשים חלה בערב יום הכפורים - על מנהג הפרשת חלה בערב יוכ"פ, ראה ערכו - כדרך שנוהגים כן ביום טוב[31]. ויש נוהגים לטבול פרוסת המוציא בדבש[32] - או בסוכר[33] - כמו בראש השנה[34], ויש שהוסיפו שיש לטבול את הפת גם במלח[35]. ויזהר שלא ישתכר[36], כדי שיוכל להתוודות[37]. וכן יזהר שלא יאכל אכילה גסה בסעודה[38].

הנהגות הסעודה

יש שכתבו שעורכים את השולחן כבשאר יום-טוב[39]. ויש שכתבו שמדליקים נרות בסעודה בלא ברכה[40]. ויש שכתבו שיאמר דברי תורה על השולחן[41]. ויש שכתבו שנכון ללבוש בגדים נאים ולבנים - של יום הכפורים [42]- קודם סעודה מפסקת[43]. על הזמנת עניים לסעודות ערב יום הכפורים, משום סגולה שיהא שולחנו לכפרה, ע"ע ערב-יוכ"פ, וכתבו אחרונים שכל שכן שיזמין על שלחנו עניים הגונים, בסעודה זו[44]. וכתבו אחרונים שאף מי שאינו נזהר כל השנה בנטילת מים-אחרונים*[45], יזהר בכך בסעודה זו, לתוספת נקיה וטהרה[46]. והזהירו באמירת ברכת המזון - ושיר המעלות שלפניה [47]- שתהא בכוונת הלב בהתעוררות רבה, לפני בא יום הגדול והנרא, שחותם כל אדם בו, והכל הולך אחר החיתום[48].

על גמר הסעודה, האם חשובה קבלת תענית, ע"ע תענית. על מה שנהגו לאכול בשר בלילה שקודם התעניות - באותן תעניות שאין מתענים בהם מבערב - ושמשום כך הנודר שלא לאכול בשר עד התענית, מותר בבשר בליל התענית, ע"ע נדרים. על מצות אכילה בערב יום כפור, ועל דיני ומנהגי אכילה ושתיה, הנוגעים לכלל היום, ועל מיני מאכלים שאין אוכלים ביום זה, ע"ע ערב יום הכפורים. על אמירת ודוי* קודם הסעודה, שמא יארע דבר קלקלה בסעודה זו ע"ע ודוי[49].


הערות שוליים

  1. רש"י כתובות סג א ד"ה לא. ועי' רש"י שם שהיינו בין בערב יוהכ"פ ובין בערב ת"ב. ועי' ספר המנהגים (קלויזנר) סי' לה, שקרויה סעודה מפסקת משום שצריך להפסיק לאכול מבע"י.
  2. רש"י כתובות סג א ד"ה לא; עי' תוס' נדרים סג ב ד"ה עד: סעודה של לילי יום הכפורים (והיינו סעודה מפסקת, עי' ציון 21); עי' ריטב"א כתובות ה ב בשם רש"י. ועי' אמת ליעקב לרש"י כתובות שם, שהיינו משום שלדעתו, התענית מתחלת בהפסקת הסעודה, ע"ע תענית. ועי' ציון 5, שי"א שסעודה זו היא עיקר מצות אכילת עיוכ"פ, וע"ע עיוכ"פ, שי"א בטעם חיוב הסעודה בעיוכ"פ, שהיא במקום הסעודה שהיה ראוי לעשות ביוכ"פ.
  3. ספר ליקוטי הפרדס מרש"י דף ל עמוד א.
  4. ע"ע ערב יום כפור. של"ה מסכת יומא נר מצוה; עי' מענה אליהו סימן עד. ועי' בלשון מענה אליהו שם, שעיקר סעודה מפסקת לעת ערב, אך מתוך דבריו נראה שכוונתו לומר שעיקר מצות סעודת עיוכ"פ, היא לעת ערב. ועי' מנהגים דבי מהר"ם סדר יום כפור ד"ה נהגו להתפלל: אוכלין סעודת מפסקת וכו' כדאמר כל האוכל תשיעי וכו', ועי' ציון 24. ועי' מחזור ויטרי סימן שמג: ילכו ויסבו בסעודה המפסיק בה כדי לקיים ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב.
  5. ע"ע ערב יוכ"פ.
  6. מענה אליהו שם.
  7. ע"ע הנ"ל.
  8. של"ה שם. ועי"ש שכן הוא אף לפי הסוד.
  9. נדרים סג ב.
  10. של"ה שם; מענה אליהו שם. ועי' תוס' שבציון 26 בביאור המשנה שם, שבסעודה זו נוהגים לאכול בשר, ועי' ציון הנ"ל שי"מ את דברי המשנה בע"א.
  11. זרע אמת לקוטי או"ח עמוד צב סימן תרו סעי' ה, בשם נמוקי אי"ש ג"ר לשו"ע יו"ד סי' שצד סעי' ו (הוא כת"י "הגהות וחידושים על שולחן ערוך" לרבי אברהם גראציאנו, כת"י קופמן 106) שכך נהג בעל מעבר יבוק, ושכן היא סברת מהר"ר יצחק לוי ואלי; עי' זרע אמת שם, שכן יש להקל, ושכן המנהג; עי' פדה את אברהם מערכת פ' אות ד', שעשו מעשה להקים את האבל מאבלותו לאחר מנחה, בשביל סעודה מפסקת. וע"ע ערב יום כפור, וע' ערב יו"ט, שי"ס שמהבוקר, או מלאחר חצות, אין מנהגי אבלות. ועי' דברי יוסף (אירגאס) סי' סא, שהמיקל לישב על כסא בסעודה מפסקת לא הפסיד, וצ"ב, שבטעם שכתב שם משמע, שאינו דוקא בסעודה מפסקת, אלא שלאחר מנחה של עיוכ"פ אין נוהגים אבלות, ועי' שערי תשובה שם וברכ"י סי' תרו אות ד, שהביאו את דבריו לענין סעוד"מ, ועי' שדי חמד מערכת יום הכפורים אות ח, שלדעת הדברי יוסף אינו תלוי בסעודה מפסקת אלא מותר מן המנחה ולמעלה, ומש"כ שער"ת וברכ"י לענין סעוד"מ, דברו בהוה. ועי' מט"א סי' תרו סעי' טז, בשם יש מקילים, ועי' ציון 14, שסתם להחמיר, ועי' שדי חמד שם, שאף בדעתו כתב שאי"ז משום הסעודה, אלא משום לאחר מנחה.
  12. זרע אמת שם בשם אחרונים שבציון שם. ועי' שיטמ"ק נדרים שם, שעיוכ"פ לאחר חצות יו"ט הוא, ודרך לאכול בשר.
  13. חיי אדם חלק ב-ג כלל קמד סעי' א. ועי"ש שמציין למג"א שבציון 21.
  14. עי' מג"א סי' תרו ס"ק י, שנוהג אבלות עד הלילה, ושערי תשובה שם ס"ק י' בדעתו שאף בסעודה מפסקת; ר"א גראציאנו שם, שלא נמצא מנהג זה אפילו דרך רמז בדברי הפוסקים הראשונים והאחרונים; מטה אפרים סי' תרו סעי' טז, ועי' ציון 10, שהביא את דעת המקילים.
  15. עי' מג"א שם; ר"א גראציאנו בכת"י שם. ועי' ר"א גראציאנו, שכן נראה, שהרי אדרבה יו"ט של יוה"כ אסור באכילה.
  16. עי' מחזור ויטרי סי' שמג; מהרי"ל הל' עיוכ"פ אות ו. וע"ע ודוי ציונים 238 ואילך, שמתוודים במנחה קודם הסעודה.
  17. חי"א חלק ב-ג כלל קמד סעי' יב. ועי' ציון 8, שי"א ששעה קודם הלילה כבר נהגו לסיימה.
  18. . מטה אפרים סי' תרח סעי' א.
  19. סדר היום הנהגת עיוכ"פ.
  20. ע"ע ערב יוהכ"פ. מטה אפרים סי' תרח סעי' ג. ועי' קשו"ע סי' קלא סעי' יב שכן נהגו הזריזים. ועי' ציון 4 שי"א שמתחילים שעה (או שתים) קודם חשיכה.
  21. מטה אפרים שם.
  22. אלף המגן על המטה אפרים סי' תרח אות ה.
  23. ע"ע תענית.
  24. ע"ע תוספת.
  25. ע"ע ברכת המזון, ציונים 308 ואילך.
  26. דברי יציב או"ח סי' רכו.
  27. ספר ליקוטי הפרדס מרש"י דף ל עמוד א.
  28. מנהגים דבי מהר"ם סדר יום כפור ד"ה נהגו להתפלל. ועי"ש שהוא משום מצות אכילה בעיוכ"פ, עי' ציון 5.
  29. ע"ע ערב יוכ"פ, שיש להמנע מבשר בהמה.
  30. מג"א סי' תרח ס"ק ז, ע"פ משנה נדרים סג ב, שהנודר מבשר עד הצום, מותר בלילי הצום, וא"א שם בדעתו, שהיינו בסעודה המפסקת. ועי' תוס' נדרים שם, ד"ה עד לילי, שבסעודה של יוכ"פ נוהגים לאכול בשר, ועי' מפרש לנדרים שם, שפי' דברי המשנה שם בע"א.
  31. נוהג כצאן יוסף, עיוכ"פ אות יא.
  32. קשו"ע סי' קלא סעי' יב. וכ"כ מטה אפרים סי' תרח סעי' א, ועי' מטה אפרים סי' תרד סעי' יח, שכן הוא אף בסעודת שחרית.
  33. בן איש חי פרשת וילך אות ד, שכן נוהגים בביתו מזמן קדמון. ועי"ש שכ"כ במט"א שבציון 15.
  34. קשו"ע שם. וע"ע ראש השנה הטעמים לכך.
  35. בן איש חי שם. ע"ע בציעת הפת ציונים 44 ואילך, שבשאר ימות השנה מטבל במלח.
  36. שו"ת מהר"י ווייל סי' קצא, מובא במשנ"ב סי' תרח ס"ק יח. ועי' משנ"ב שם שאף שצריך להזהר בזה בכל עיוכ"פ (ע"ע) כל שכן שיש להזהר בכך בסעודה זו.
  37. מהר"י וייל שם.
  38. אליה רבה סי' תרח סעי' ט בשם השל"ה. וצ"ב היכן נמצא דבר זה בשל"ה.
  39. נוהג כצאן יוסף, עיוכ"פ אות יג. עי' מטה אפרים שבציון 2. ועי' נוהג כצאן יוסף שם, שהביא כן בשם מהרי"ל, ובמהרי"ל שלפנינו (הל' עיוכ"פ אות יא) משמע שהוא לאחר הסעודה ומשום כבוד יוכ"פ. ועי' מהרי"ל (מנהגים) הלכות ימים הנוראים ד"ה שאלו קמי, בשם מהר"י סגל, שמשמע שאוכלים סעודה זו עם בני הבית.
  40. נוהג כצאן יוסף, עיוכ"פ אות יג. ועי"ש שהביא כן בשם מהרי"ל, ובמהרי"ל שלפנינו (הל' עיוכ"פ אות יא) משמע שהוא לאחר הסעודה ומשום כבוד יוכ"פ. ועי"ש שהיינו מלבד הנרות שהאשה מדליקה לכבוד יוהכ"פ בברכה. ועי"ש שכאשר חל בע"ש, ידליק בברכה, וצ"ב.
  41. תכלאל עץ חיים (מהרי"ץ) ערב כפורים.
  42. ע"ע יום הכפורים ציונים 1523 ואילך.
  43. תכלאל עץ חיים (מהרי"ץ) ערב כפורים.
  44. מטה אפרים סי' תרד סעי' יח.
  45. ע' ערכו.
  46. מטה אפרים סי' תריט סעי' א.
  47. ע"ע סעודה.
  48. מטה אפרים סימן תרח סעי' ב.
  49. ציונים 238 ואילך.